תא"ק 25675-01-16 בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ נ' מיכאלי

בקשה למתן רשות להתגונן בפני תביעה כספית שהוגשה בסדר דין מקוצר.

ההליך

1.בחודש מרץ 2014 פתח הנתבע 1 ("אור") חשבון עו"ש ("החשבון") בבנק התובע ("הבנק"). הנתבע 2 ("המבקש") הוא אביו של אור והוא ערב להתחייבויות בנו כלפי הבנק. לטענת הבנק אור נותר חייב לו סכום של 142,750 ₪ נכון ליום 05.01.16 שלא שולם, ומכאן התביעה.

2.אור לא התגונן מפני התביעה וניתן נגדו פסק דין בהיעדר הגנה. ב"כ המבקש הודיע שאור מצוי כיום בהליכי פש"ר.

3. המבקש הגיש בקשת רשות להגן היא הבקשה דנן, ולאחר שנחקר על תצהירו ביקשו הצדדים שהות להידבר. ההידברות לא צלחה, הצדדים סיכמו טענותיהם, ומכאן החלטתי.

גרסאות הצדדים ותמצית טענותיהם

4. לפי האמור בכתב התביעה אור פתח חשבון עו"ש בחודש מרץ 2014 (מסמכי פתיחת חשבון נספחים א' ב' לתביעה), והמבקש חתם על ערבות לחובותיו עד לסכום של 150,000 ₪ (נספח ה' לתביעה). בחודש מרץ 2015 ניתנה לאור הלוואה בסך של 137,478 ₪ (נספח ד') אך הוא לא פרע את תשלומי ההלוואה כסדרם. לטענת הבנק, אור נותר חייב בחשבון העו"ש סכום של 19.50 ₪ נכון ליום 06.01.16 ובחשבון ההלוואה סכום של 142,107 ₪ נכון ליום 05.01.16 (נספח ג' לכתב התביעה), סה"כ כולל ריבית ליום 15.01.16 עומד החוב על 142,750 ₪.

לטענת הבנק המבקש אינו ערב מוגן אך הוא ערב יחיד על כן שיעור הריבית המתווספת לחוב מוגבל ל - 12.4% לשנה. לאור זאת הוגשה תביעה נגד אור ואביו, כאשר יש שוני בשיעורי הריבית בהם מחויב כל אחד מהנתבעים.

5.המבקש טוען שכתב התביעה אינו משקף דברים כהווייתם. לטענתו עובר למועד חתימת הערבות בתאריך 20.03.14, פנה אליו אור וביקש שיחתום עבורו על ערבות בבנק כדי שיוכל לרכוש ציוד לעסק שהוא מנהל. המבקש הגיע לבנק ואמר לפקיד שהוא אדם נכה, נכותו הרפואית היא בשיעור של 76% – 78%, יש לו אובדן כושר עבודה בשיעור של 100%, הוא עבר אירועי לב ו - 18 צנתורים, הוא סובל מסוכרת, חי מקצבה של המל"ל בסך 3,700 ₪ לחודש, וקיווה שהבנק לא יקבל את ערבותו. בתגובה אמר פקיד הבנק שהחתימה הנדרשת היא פורמאלית בלבד ומטרתה לאפשר לבנו לנהל בבנק חשבון עסקי ולקבל אשראי. מה שפקיד הבנק לא אמר הוא שאם הבן לא יוכל לפרוע את החוב יהא על המבקש לפרוע את החוב.

כעבור כשנה בתאריך 12.03.15, פנה בנו פעם נוספת וביקש כי יסור לבנק לחתום על מסמכים, מאחר וחסרות חתימות על המסמכים שנחתמו שנה קודם. המבקש אמר כי אינו מעוניין לחתום, אך בנו הפציר בו ואמר כי אם לא ייחתמו המסמכים הבנק יסגור את החשבון ויגיש תביעה נגד שניהם. בלית ברירה פנה המבקש לבנק, ביקש שוב להבין מדוע עליו לחתום על מסמכים ונאמר לו שמדובר בהשלמת חתימות. הוא הודיע כי אינו מעוניין לחתום אולם פקידת הבנק הודיעה כי אם לא יחתום על המסמכים תוגש תביעה משפטית נגדו ונגד בנו והחשבון ייסגר, מאחר ונצברה בו יתרת חובה של 140,000 ₪.

המבקש טוען כי רק אז נודע לו לראשונה על יתרת החוב העצומה שנצברה בחשבון, והוא ביקש לברר כיצד זה ניתן לבנו אשראי כה גבוה ומדוע הוא לא עודכן לגביו. בתגובה נאמר לו שלא ידאג, בנו יקבל הלוואה וישיב את הכסף בתשלומים חודשיים של 2,000 ש"ח לחודש. גם הפעם נאמר לו שחתימתו נדרשת אך ורק מטעמים פורמאליים ואיש לא יבוא אליו בתביעות. המבקש טוען שהבנק הפעיל עליו לחץ לחתום על המסמכים, נאמר לו שאם לא יחתום תוגש נגדו ונגד בנו תביעה משפטית, והוא נאלץ לחתום אף שגם הפעם הבהיר כי מצבו הכלכלי והבריאותי קשים והוא חותם בלית ברירה (הערבות הנוספת צורפה לבקשה, לא לתביעה).

המבקש טוען שכאשר הוא הוחתם על הערבות הנוספת, בשנת 2015, הבנק היה מודע לכך שבנו מצוי בפני קריסה כלכלית, והוא פעל להחתימו על ערבות נוספת בעורמה, בחוסר תום לב, ותוך ניצול מצבו הבריאותי הקשה. לטענת המבקש איש בבנק לא הסביר לו שתינתן לבנו הלוואה נוספת כדי להסדיר את החוב, ולו ידע שהבנק עלול לדרוש ממנו לפרוע את ההלוואה אם בנו לא ישלמה, הוא לא היה חותם.

אלו עיקרי הדברים.

6.בסיכומיו מפנה המבקש לטענות שעלו בתצהיר, וטוען שהן מגלות הגנה אפשרית ודי בכך. המבקש מוסיף וטוען ששני כתבי הערבות עליהם חתם אינם תקפים. כתב הערבות משנת 2014 אינו תקף מאחר והמבקש הוא ערב יחיד והבנק לא עמד בחובות הגילוי המוטלות עליו כלפי ערב יחיד, על כן מכוח סעיפים 22 ו – 25 לחוק הערבות, הערבות בטלה. הערבות משנת 2015 בטלה מאחר והבנק לא גילה למבקש שהערבות הקודמת אינה בתוקף, אלא ניצל את מצבו ותמימותו ואילצו לחתום על ערבות נוספת. לטענת המבקש התנהלות הבנק מאופיינת בחוסר תום לב קיצוני ועורמה, הבנק הפר את חובות הגילוי, הזהירות והאמון החלות עליו, ובגין כל אלו אין לחייבו בתשלום הערבות.

7.הבנק טוען שמדובר בהגנת בדים שקרסה בחקירה הנגדית. טענת המבקש לאי גילוי קרסה עת הוצגו למבקש מסמכים שנמסרו לו עם חתימתו על שני כתבי הערבות, בהם פרטים על מהות הערבות (מש/1 – מש/4). הטענה לאי גילוי שיעור הריבית נסתרה מהאמור בכתב הערבות עצמו (סעיף 3). הטענת לפיה נאמר למבקש שמדובר בחתימה פורמאלית גרידא אינה מתיישבת עם טענה אחרת לפיה המבקש ניסה לשכנע את פקיד הבנק שלא יקבל ערבותו, ומשום כך אין לקבלה. הטענה לפיה המבקש לא ידע מה מצבו הכספי של החייב אינה הגיונית מאחר והחייב הוא בנו המפעיל עסק משפחתי של פיצות, ובכל מקרה הבנק אינו מחויב לבדוק מה מצבו הכספי של החייב. הטענות בדבר מצבו הבריאותי והכלכלי של המבקש, בהנחה שהן נכונות, אינן הגנה מפני התביעה והבנק מציין עוד שלמשפחת המבקש עסק משפחתי של פיצות. הטענה לחתימה עקב לחץ וכפייה אינה טענת הגנה ולו מהטעם שהמבקש לא הודיע על ביטול ערבותו זמן סביר לאחר שלטענתו בוצעה הכפייה. מעבר לכך, התראה בדבר נקיטה בהליכים משפטיים אינה יכולה להיחשב כפייה. הבנק מפנה עוד להסדר חוב מחודש מרץ 2015 שהוגש בעת החקירה על התצהיר (מש/5) וטוען כי ההלוואה שניתנה בחודש מרץ 2015 היא למעשה הסדר חוב שבא להטיב עם המבקש ובנו ולהקל עליהם את נטל הריבית בגין חוב קודם. לאור זאת אין לקבל את הטענה לפיה ערבות 2015 נחתמה כדי לשפר את מצב הבנק, ומכל מקום בהסדר החוב אישרו המבקש ואור שאין ולא יהיו להם טענות נגד הבנק, וגם לכן אין לאפשר כיום למבקש לטעון טענות בניגוד להתחייבות והצהרות אלו.

דיון

8.ההלכות לעניין רשות להגן ידועות. הכלל הוא שעל בית משפט לפתוח דלתותיו בפני נתבע המגלה הגנה, ולו בדוחק, ורק כאשר ברור ונעלה מכל ספק שאין לנתבע כל הגנה אפשרית, תדחה בקשתו. בשלב זה של הדיון הנתבע אינו נדרש להוכיח גרסתו ובית המשפט אינו בודק את אמיתות הטענות, את הגיונן, את סבירותן או את אמינותן. כל עוד לא קרסו טענות ההגנה בעת חקירת המצהיר, יש לצאת מההנחה שהנתבע יוכיח טענותיו, ועל יסוד זאת לבחון אם הטענות מגלות הגנה אפשרית מפני התביעה.