תא"ק 25656-12-13 בונן נ' אברהם

1.בפני תביעה כספית בסכום של 120,650 ₪ שהגיש התובע –משכיר נכס ששימש כמינמרקט (להלן: "הנכס"),כנגד הנתבע ששכר את הנכס לתקופה של שנה, בהתאם להסכם שכירות מיום 1.10.12 (להלן: "ההסכם"). התביעה הוגשה לתשלום דמי שכירות בסך 51,300 ₪ (שיקים של הנתבע שנמסרו לתשלומם, חוללו בהעדר כיסוי, או מחמת חשבון מוגבל) וכן דמי שכירות נוספים בסך 8,850 ₪ עבור חודש 10/13. כן נתבע פיצוי בגין איחור במסירת הנכס בסך 350 ₪ ליום- סה"כ 10,500 ₪ וכן פיצוי מוסכם, בהתאם להסכם השכירות, בסך 50,000 ₪.

2.הנתבע טען בתצהירו כי שכר את הנכס מהתובע 22 שנים וכי בהסכם אשר צורף לתביעה, נערכו ע"י התובע שינויים עת שינה בכתב יד את סכום הפיצוי המוסכם המופיע בסעיף 21 להסכם מ 20,000 ₪ ל50,000 ₪.הנתבע הפנה לסעיף 22 להסכם על פיו נקבע ששינוי בהסכם יהיה תקף רק בחתימת שני הצדדים. כן טען הנתבע כי התובע שינה את דמי השכירות בסעיף 5א' להסכם מ7,500 ₪ ל 8,000 ₪ (אם כי בתביעה תבע דמי שכירות רק בסך 7,000 ₪ לחודש).

לעניין אי תשלום דמי השכירות, טען הנתבע כי בחודש 6/13 הביא שוכר חלופי למושכר אשר לא היה לטעמו של התובע ואולם, כיום שוכר אותו שוכר את הנכס והתנהלות התובע, אשר סירב לכל שוכר חלופי שהביא, נועדה על מנת להמתין לאי פירעון ההמחאות ולהתעשר על חשבון הנתבע.

3.מטעם התובע העיד התובע. מטעם הנתבע העידו הנתבע וכן בנו של התובע (להלן: "שרון"),אותו ביקש הנתבע להעיד וכן שוכר הנכס כיום-מר סלמאן חטיב(להלן: "חטיב").

דיון

4.לאחר שעיינתי בכל המסמכים שבפני, התרשמתי מהעדויות ושקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה:

אין חולק כי בין הצדדים נחתם הסכם השכירות ואשר השיקים שנמשכו ע"י התובע כתמורה לשכירות (פרטי השיקים פורטו בכתב התביעה ובתצהיר התובע), חוללו.

הנתבע הודה כי לא שילם את דמי השכירות ואף לא חלק כי החוב בגין דמי השכירות הינו כסכום השיקים שחוללו :51,300 ₪. ראה בחקירת הנתבע מיום 11.12.14 שורות 26-29:

ש: האם שילמת את מלוא דמי השכירות לפי מה שצירפת בחוזה האחרון?

ת: לא

ש: התובע אומר שהחוב שלך אליו 51,000 ₪