תא"ק 25488-06-15 מימי הנגב ארגון המים של מודבי הנגב נ' בן ברוך

התביעה שלפניי הינה תביעה כספית, במסגרתה עותרת התובעת לחיוב הנתבע לשלם לה עבור צריכת מים במשק חקלאי. התביעה הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר.

הנתבע הגיש בקשת רשות להגן, במסגרתה טען בין היתר, כי הוא אינו צרכן המים וכי הצרכן הינו אביו, בעל המשק.

בין לבין, הגיש הנתבע בקשה לסעד זמני. במסגרת בקשתו זו, טען הנתבע, כי התובעת ניתקה את זרם המים למשק החקלאי וכי הדבר עלול לגרום נזק לגידולים החקלאיים.

הבקשה הועברה לתגובת הנתבעת, לא מבלי שהערתי שתי הערות.

האחת, נוגעת לשאלת היריבות, כאשר הנתבע טוען, כי אינו צרכן המים ולכן לא ברור, מה עניין לו בניתוק המים.

השניה, נוגעת לכך שעסקינן בתביעה כספית, כך שעל פניו, הסעד המבוקש לא נועד להבטיח את הסעד העיקרי ואינו רלוונטי לו.

בהקשר זה ציינתי, כי ייתכנו מקרים חריגים בהם בית המשפט יתן סעד במקרה כזה, כאשר ישנה אפשרות של עשיית דין עצמי במקביל לניהול ההליך המשפטי.

התובעת הגיבה לבקשה והנתבע עצמו לא הגיב להערות בית המשפט.

אחר ששקלתי טענות הנתבע ובלא שניתנה הבהרה באשר להערות בית המשפט, מצאתי מקום שלא להיעתר לבקשה.

ראשית, לעניין היריבות. הנתבע טוען, בבקשת הרשות להגן, כי אין מדובר בעסק שלו ולכן אינו חייב לשלם עבור צריכת המים.

אם זו טענת הנתבע, הרי שלא ברור מהו הנזק העלול להיגרם לנתבע כתוצאה מניתוק אספקת המים ועל פניו, בקשה זו היה על אביו של הנתבע להגיש, כמי שניזוק מניתוק אספקת המים.

אשר לטיבו של הסעד: