תא"ק 25434-11-14 חן נ' מדיה בע"מ

לפניי בקשה לפטור את המבקש מתשלום אגרת התביעה, בגין תביעה בסדר דין מקוצר, בסכום של 525,000 ש"ח. לטענת המבקש, אין ביכולתו לשלם את האגרה, ולעניין זה צורף תצהיר וצורפו מסמכים נלווים.

תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, קובעת:

"הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה".

מכאן, כי המבחן למתן פטור מתשלום אגרה הוא כפול: על ביהמ"ש להשתכנע, הן כי אין ביכולתו של מבקש הפטור לשלם את האגרה הנחוצה, והן כי ההליך המבוקש מגלה עילה.

החלטתי לדחות את הבקשה, לאחר עיון בכתב התביעה, ולאור הספק בשאלה אם ההליך "מגלה עילה".

ראשית יש לציין, כי התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, ונטען בה כי המבקש סיפק שירותי הגברה למשיבה מס' 1, וזו לא שילמה תמורת השירותים שקיבלה. לכתב התביעה צורפו חשבוניות בלבד, כאשר החשבוניות אינן נושאות חתימה של המשיבה מס' 1. לא צורף הסכם, ולא צורף מסמך אחר שנערך על ידי הנתבעת או שנחתם על ידה, ועל כן – על פני הדברים – התביעה אינה מתאימה לסדר דין מקוצר.

האמור לעיל הוא בבחינת הערה בלבד, שאינה נוגעת לשאלה אם ההליך מגלה עילה ואם לאו, אלא רק לשאלת סדר הדין המתאים לבירור טענות המבקש.

הקושי בנוגע לעילת התביעה עולה מכך שהחשבוניות שצורפו הוצאו על ידי "אמיר הפקות", ורשום עליהם מספר עוסק מורשה שאינו כמספר תעודת הזהות של המבקש. לכאורה עולה, איפוא, כי המסמכים שצורפו על ידי המבקש עצמו לכתב התביעה עומדים בסתירה לטענתו כי הוא זה שהוציא חשבוניות לנתבעת.

על כך יש להוסיף את העובדה שהחשבוניות כולן ישנות, והמאוחרת שבהן היא מספטמבר 2007 כאשר התביעה מוגשת בנובמבר 2011.

הבקשה נדחית.