תא"ק 2492-07-14 עירית ירושלים נ' דהן

1.בדיון מיום 25.2.15 ביקש הנתבע, באמצעות ידידו מר אריאל טל שהתייצב עמו לדיון, להגיש בקשת רשות להתגונן מתוקנת אשר תתייחס לחוב הארנונה בגין הנכס המסחרי עליו נסבה התביעה דנן, היות שבטעות סבר כי עניינה של התביעה הוא בחוב ארנונה של דירת המגורים לגביה טען כי גרושתו היא זו שמתגוררת בה מזה שנים רבות. לשם כך, ובהסכמת התובעת, ניתנה לנתבע שהות להסדיר את הייצוג המשפטי שלו ולהגיש בקשת רשות להתגונן מתוקנת עד יום 29.3.15. בהחלטה מיום 1.4.15 ניתנה לנתבע ארכה נוספת להגשת בקשת רשות להתגונן מתוקנת; אך גם לאחריה ובהמשך להחלטה מיום 8.5.15, אשר האריכה למעשה את המועד עד יום 24.5.15 והודעה טלפונית לנתבע, לא הוגשה בקשת רשות להתגונן ביחס לחוב הארנונה הנדון. על כן לבקשת התובעת ניתן ביום 28.5.15 פסק דין בהעדר הגנה נגד הנתבע וניתנה הוראה על המצאתו לנתבע במסירה אישית.

2. או אז הוגשה על-ידי הנתבע ביום 23.6.15 הודעה לבית המשפט שהיא למעשה פניה אל ב"כ התובעת בה הודיע הנתבע כי בכוונתו להגיש השגות, תוך שעדכן את מקום מגוריו. בהמשך ביום 9.9.15 הגיש בקשה הנושאת כותרת "בקשה לביטול החלטה מחמת הטעיה" וביום 20.9.15 הגיש הבהרה לבקשתו, כאשר דומה היה כי בקשתו היא לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה. התובעת השיבה לבקשת הנתבע וסברה כי יש לדחותה ולהותיר את פסק הדין על כנו. מחמת שהמבקש אינו מיוצג והיות שהבקשה וההבהרה לה נוסחו באורח בלתי ברור קבעתי דיון בה על מנת לברר מפי הנתבע עצמו את טענותיו וליתן לו הזדמנות להבהירן.

3.בבקשה בכתב ואף בדיון שהתקיים ביום 10.12.15 הנתבע לא נתן כל הסבר מדוע לא הגיש בקשת רשות להתגונן ביחס לחוב הנדון. אמנם היו בפיו טענות ביחס לאי המצאת פסק הדין שניתן בהעדר הגנה עקב חילופי מגוריו אך לא ניתן על ידו הסבר מדוע לא פעל להגשת בקשת רשות להתגונן בהתאם להחלטה שניתנה במעמדו, ואף לאחר ארכה שניתנה לו לבקשתו. פנייתו אל התובעת כי עליה להתאזר בסבלנות בניהול תביעתה משום שיש בכוונתו להגיש השגה - וספק אם היא מתייחסת לחוב הנדון - בוודאי אינה יכולה לבוא בגדר הסבר לאי הגשת בקשת רשות להתגונן.

4.אשר להגנת הנתבע גופה, הן בבקשה בכתב הן בדיון לא עלה בידי הנתבע להצביע על טענת הגנה העומדת לו מפני התביעה שעניינה חוב ארנונה בגין שני נכסים עסקיים לתקופה שמיום 2.11.10 ועד יום 31.12.13. חלק מטענותיו מתייחסות בערבוביה להליך אחר בו פתחה התובעת בלשכת ההוצאה לפועל נגד הנתבע ושניים אחרים בגין חוב אחר של ארנונה לנכס אחר, הסמוך פיזית אך מהווה יחידת שומה נפרדת, לתקופה אחרת שמיום 30.5.09 ועד יום 31.12.14. הנתבע לא העלה טענות כלשהן ביחס להיותו מחזיק בתקופה הרלבנטית בנכסים נושא התביעה שלפניי (ראו: עמ' 4 לפרוטוקול ש' 13-12). גם במהלך הדיון ניסיונות בית המשפט להבין האם יש בפי הנתבע טענה כלשהי לגוף התביעה דנן היו ללא הועיל. ככל שניתן היה לחלץ מדברי הנתבע טענתו היחידה נסבה על שטח הנכסים והיותם יחידה אחת (ראו: עמ' 3 לפרוטוקול ש' 5-4, 22; עמ' 4 ש' 16-12). מעבר לכך שטענה זו, ככל שזו אמנם הטענה, הועלתה באופן סתום ולא מפורט, ממילא אין מקומה להתברר בערכאה זו (ראו: עע"ם 2611/08 בנימין נ' עיריית תל-אביב (5.5.2010)).

5.על רקע האמור נראה כי דין הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה להידחות. עם זאת מחמת שהנתבע אינו מיוצג ועל מנת שלא לחסום את דרכו וליתן לו יומו בבית המשפט, חרף כל הקשיים שנמנו לעיל, מוכנה אני להורות על ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה בכפוף להפקדה כספית בסך 15,000 ₪. בקבעי סכום הפקדה זה נתתי דעתי גם לטענות הנתבע בדבר העדר יכולת כלכלית.

6.הנתבע יפקיד את הסכום האמור עד יום 14.1.16.

לא יופקד הסכום במועד, יוותר פסק הדין מיום 28.5.15 על כנו;

יופקד הסכום כאמור במועד, ייקצב מועד להגשת בקשת רשות להתגונן ויינתנו הוראות בדבר המשך הליכי הבירור.

7.המזכירות תמציא החלטה זו באמצעות הפקס.