תא"ק 24912-09-16 נג'אר נ' עבאיה

בעניין: בקשת רשות להתגונן 

1.ביום 11/9/16 הגיש התובע, סוכן ביטוח, תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבע על סך 40,950 ₪. התביעה מבוססת על מסמך בכתב יד עליו חתם הנתבע ביום 9/5/16 המופנה כלפי התובע. במסגרת מסמך זה התחייב הנתבע לשלם לתובע 35,000 ₪ במקרה בו טיפולו של התובע בתביעת פיצוי בגין אירוע לב בהתאם לפוליסה ביטוח בריאות יסתיים בהצלחה.

2.התובע טוען כי בחודש ינואר 2015 ביקש ממנו הנתבע לרכוש פוליסת ביטוח בריאות ופוליסת ביטוח חיים. הנתבע מילא טופס הצעה לביטוח בריאות במסגרתו הגדיל את סכום הביטוח בגין מחלות קשות לסך של 150 אלף ₪. כמו-כן מילא הנתבע הצהרת בריאות במסגרתה דיווח על כך שהוא מעשן, נוטל תרופות באופן קבוע וסובל מיתר לחץ דם. בסעיף ח.4. של טופס ההצעה, הסכים הנתבע לשלם תוספת חיתומים של עד 50 אחוז בגין מצבו הרפואי. על בסיס הצעה זו הופקה לנתבע פוליסת ביטוח בריאות ביום 26/2/15. הפוליסה כללה תוספת סיכון רפואי בשיעור של 50 אחוז , כאשר סכום הפיצוי הוא 148,625 ₪ ודמי הביטוח 471.6 ₪. ביום 8/5/16 הגיע הנתבע למשרדו של התובע כשהוא כעוס וביקש לבטל את הפוליסה ולהחזיר לו את הפרמיות ששילם עד כה בטענה שלא אישר את תנאי החיתום כפי שנקבעו על ידי חברת הביטוח. התובע הבהיר לנתבע את הסכמתו בכתב לתנאי החיתום אך הנתבע עמד על דרישתו. למחרת, בטרם הספיק התובע לשלוח את בקשת הביטול לחברת הביטוח, הודיע הנתבע כי הוא חוזר בו מבקשתו לביטול הפוליסה לאחר ייעוץ משפטי שקיבל ובגלל מצב רפואי בליבו ממנו החל לסבול. הנתבע הסביר לתובע כי סבל לאחרונה מאירוע לב ובכוונתו להפעיל את הפוליסה בשל כך. הנתבע ביקש מהתובע לטפל בהגשת התביעה בחברת הביטוח, הציע לתובע 35 אלף ₪ בגין טיפולו בתביעה , והעלה את הדברים על הכתב במסגרת נספח ג' לכתב התביעה. באותו מסמך ביקש הנתבע כי אם התובע לא יצליח להביא לכך שחברת הביטוח תשלם את מלוא הכיסוי הביטוחי במסגרת הפוליסה, יוחזר לנתבע סך הפרמיות ששילם עד למועד מתן החלטה בתביעה. התובע טוען כי טיפל בתביעה במשך 3 חודשים עד שבסופו של דבר החליטה חברת הביטוח לשלם לנתבע 146,546 ₪, כאמור באישור התשלום מיום 3/8/16. חרף התחייבותו הכתובה, לא שילם הנתבע את שכרו של התובע ומכאן התביעה.

3.ביום 17/1/17 הגיש הנתבע בקשת רשות להתגונן. הנתבע אישר כי חתם על נספח ג' לכתב התביעה, אך טען כי עשה זאת לאחר שהתובע הטעה אותו וניצל את מצבו. הנתבע לקה באירוע לב במהלך שנת 2016 ופנה לתובע כדי לברר האם אירוע הלב מכוסה במסגרת הפוליסה. התובע אמר כי האירוע מכוסה אבל בשל מצבו הרפואי הקודם, יהיה קשה להוכיח את זכאותו של הנתבע לפיצויים. התובע אמר לנתבע כי אם לא יצליח להשיג לו את סכום הפיצויים המלא, מתחייב התובע להחזיר לנתבע את מלוא הפרמייה ששילם הנתבע לחברת הביטוח כלל. התובע טען כי לאור מורכבות העניין והמאמץ הרב לו יידרש, הוא מעריך את שכר טרחתו בסך של 35 אלף ₪. התובע אמר לנתבע כי ללא התערבותו אין לנתבע סיכוי לקבל פיצוי כלשהו מחברת הביטוח. לאור מצגים אלו, הסכים הנתבע לדרישת התובע להעלות את ההצעה על הכתב. בדיעבד התברר לנתבע כי כל מה שהיה עליו לעשות על מנת לקבל את הפיצויים הוא להעביר טופס תביעה לחברת הביטוח. נספח ג' לכתב התביעה מנוגד לחוק ולכללי האתיקה של לשכת סוכני הביטוח. העברת דרישת תשלום בעת קרות מקרה ביטוח היא חלק בלתי נפרד מתפקידו של סוכן הביטוח. הסוכן אינו רשאי לגבות בגין פעולה זו תשלום נוסף מעבר לזה שנגבה בעת עריכת הפוליסה ובוודאי תשלום מופרז כגון זה שדרש התובע מהנתבע. חוזר גופים מוסדיים 2011-9-5 והנחיות לשכת סוכני הביטוח מחייבים את סוכני הביטוח לפעול בתום לב, ענייניות, יסודיות, יעילות, מקצועיות, שקיפות והגינות. התובע הפר את כל החובות האלו בהתנהלותו מול הנתבע. בע"א (תל-אביב) 1146-02-16 נקבע כי אי פרישת התמונה העובדתית המלאה כנגד עיני הלקוח בעת ההתקשרות, מהווה הטעייה במחדל. בהתאם לסעיף 21 לחוק החוזים התובע זכאי לקבל את שווי עבודתו כמקובל בשוק בגין הגשת טופס תביעה לחברת הביטוח. שכר טרחה זה כלול בחלקו של הסוכן בפרמיה והסוכן לא זכאי לכל תשלום נוסף מהנתבע.

4.ביום 24/1/17 הוגשה תגובת התובע לבקשה. נטען כי טענות הנתבע הן סתמיות והגנתו היא הגנת בדים. התובע חתם על נספח ג' לכתב התביעה לאחר שקיבל ייעוץ משפטי על ידי עורך דין מטעמו. מדובר בהתחייבות של הנתבע אותה ניסח הנתבע וכתב באופן מודע ומושכל. הנתבע בחר להתחייב מרצונו החופשי לשלם לתובע דמי טיפול המותרים ואף ראויים על פי חוק. לשכת סוכני הביטוח מעודדת את סוכני הביטוח לקבל דמי טיפול עבור טיפול בתביעות מול חברות הביטוח כאשר מדובר בתביעות המצריכות טיפול מיוחד. הטיפול של התובע כפי שעולה מהתכתובות החלקיות שצורפו לכתב התביעה, שיכנע את חברת הביטוח לחזור בה מכוונתה לדחות את התביעה בשל אי גילוי במיוחד של סכרת לא מאוזנת ובשל סמיכות הזמנים בין עריכת הפוליסה לבין הגשת התביעה לפיצוי בהתאם לפוליסה. הנתבע היה ער לחלק מהשיחות שבוצעו בין התובע לבין חברת הביטוח ובכל זאת טוען כי מדובר בטיפול פשוט. כמו-כן יש לדחות את בקשת הרשות להתגונן כיוון שהוגשה באיחור , מעבר לאורכה שנתן בית המשפט להגשתה.

5.ביום 14/2/17 הוגשה תשובת הנתבע לתגובת התובע. בהתאם להלכה הפסוקה, די בהגנה אפשרית ולו בדוחק כדי לתת רשות להתגונן. במקרה שלפנינו הנתבע הראה הגנה טובה. הנתבע מתנגד לכל הרחבת חזית העולה מתגובת התובע. הבקשה הוגשה באיחור של דקות ספורות שאינו מצדיק את דחייתה.

6.לאור האמור בהחלטתי מיום 24/1/17 התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

7.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש ליתן לנתבע רשות להתגונן ללא תנאי מהטעמים שיפורטו להלן.

8.ראשית, הנתבע פירט את טענות ההגנה שלו במידת הפירוט הנדרשת לשם קבלת רשות להתגונן ללא תנאי. הנתבע מסר גרסה עובדתית המתיישבת עם המסמכים שצורפו לכתב התביעה. המחלוקת בין הצדדים היא מחלוקת עובדתית בכל הנוגע לנסיבות שהובילו את הנתבע לחתום על נספח ג' לכתב התביעה. דרך המלך להכריע במחלוקת שכזו היא לאחר הליך משפטי מלא בו תישמע עדותם של הצדדים וכן של עדים נוספים, ככל שקיימים.