תא"ק 24521-11-13 לארץ ישראל נ' מס' 580427706

לפניי בקשת רשות להתגונן.

בין התובעת לבין הנתבעת נעשה הסכם שכירות לפי השכירה התובעת לנתבעת מבנה ובו כמה עשרות יחידות דיור בירושלים לתקופה של עשר שנים. במהלך תקופת השכירות נעשתה תוספת להסכם במסגרתה נטלה על עצמה התובעת לבצע על חשבונה עבודות שונות במושכר. התובעת הודיעה לנתבעת על ביטול ההסכם וזאת על רק טענתה לחוב בסכום ניכר בשל אי תשלום דמי השכירות. בתביעתה היא עותרת לסעד כספי הן בגין יתרת חוב דמי השכירות והן בגין התקופה בה החזיקה הנתבעת במושכר, לטענתה שלא כדין, עד שפינתה אותו.

בבקשתה למתן רשות להתגונן ובתצהיר שהוגש בתמיכה לה, טענה הנתבעת, בין היתר, כי התובעת פעלה בחוסר תום לב במו"מ בין הצדדים, הן קודם להסכם הראשון הן לפני שנעשתה התוספת להסכם תוך שהכתיבה תנאים החורגים מהמקובל ביחסי שוכר-משכיר; כי התובעת הציגה מצגי שווא ביחס למצבו של המושכר; כי התובעת לא נשאה בעלויות תיקון המושכר וגרמה לנתבעת לחיסרון כיס משמעותי לאחר שזו האחרונה ביצעה בעצמה תיקונים בעלות ניכרת שעלתה על ההנחה בדמי השכירות שניתנה לה בהסכם; כי התובעת הפרה את התחייבויותיה על פי התוספת להסכם ולא ביצעה את מלוא התיקונים כמוסכם וכי לא המשיכה להקצות סכומים לשיפוצים בתקופה שלאחר מכן כפי שהתחייבה; וכי בהתנהלותה המפרה גרמה לנתבעת נזקים שונים שפורטו.

חלק מטענותיה של הנתבעת מעוררות, על פני הדברים, סימני שאלה מסוימים וזאת בשים לב להוראות שנקבעו בהסכם ובתוספת לו, ובכלל זה ביחס לחלוקת הסיכונים שנעשתה בכל האמור בתיקון המושכר כמו גם בכל האמור בזכות הקיזוז. עם זאת, נראה כי יש בטענות הנתבעת כדי להקים לה הגנה לכאורה.

כידוע, בשלב זה אין לבדוק כיצד יעלה בידי הנתבעת להוכיח את טענותיה ואין להיכנס בשלב זה לבחינת מהימנות גרסת ההגנה. די בכך שהתצהיר מגלה הגנה אפשרית, ולו בדוחק, כדי שתינתן לנתבע רשות להתגונן.

בנסיבות העניין, ולאור האמור בתקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ("התקנות"), מצאתי כי מוצדק ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד.

אשר על כן, ניתנת לנתבעת רשות להתגונן. התצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה – ישמש כתב הגנה.

בהתאם לתקנות יועבר התיק להליכי מהו"ת. המזכירות תעביר את ההחלטה לעיונה של עו"ד נורית לוי.

המזכירות תמציא באמצעות הפקס.

עיון למעקב – 23.11.14.