תא"ק 24217-02-13 אלימלך נ' דידי

לפניי בקשה למחיקת כותרת שהגיש המבקש כנגד תביעת המשיב לחייבו, בסדר דין מקוצר, בתשלום פיצוים מוסכמים, ריביות ודמי שכירות בסך 296,450 ₪.

רקע וטענות הצדדים

1.לטענת המשיב כפי שעולה מכתב התביעה, המבקש רכש ממנו את מלוא הזכויות בדירת מגורים שהייתה בבעלותו, נכס בשטח של כ-558 מ"ר המצוי ברחוב ברקת 5 באילת והידוע כחלקה 3 בגוש 40124 (להלן: "הנכס"). נטען כי המבקש לא עמד בתנאי התשלום שנקבעו בהסכם המכר מיום 19.10.2010 (להלן: "ההסכם"), על אף התיקונים שנעשו בלוח התשלומים לטובת המבקש, הוא עדיין לא עמד בלוח התשלומים. נטען כי אמנם בסופו של יום שילם המשיב את מלוא התמורה שנקבעה, אך היא שולמה באיחור רב ובשל כך, עתר המשיב לתשלום הפיצויים המוסכמים והריביות שנקבעו בהסכם. בנוסף, ומשלא שולמה יתרת התמורה במועדה, עתר המשיב לחייב את המבקש בהשבת כל דמי השכירות שקיבל לידו במהלך התקופה שקדמה להשלמת תשלום יתרת התמורה או לחלופין לחייבו בתשלום דמי שכירות ראויים עבור אותה תקופה. לחלופין עתר המשיב לבטל את הסכם המכר ולקבוע כי הכספים ששילם המבקש עד עתה יהוו פיצוי עבורו.

2.עמדת המבקש כי לא הפר את ההסכם ואינו חב דבר למשיב. נטען כי המבקש שילם את מלוא המחיר שנקבע וכי, ככל שהתשלומים בוצעו באיחור, נבע האיחור ממחדליו של המשיב. נטען כי המשיב איחר לסלק את המשכנתא שרבצה על הנכס ואילץ את ב"כ המבקש לטפל בהליך. עוד נטען כי הימנעות המשיב לאורך תקופה, מליטול לעצמו ייעוץ משפטי, פגעה ועיכבה את הליכי העברת הזכויות וביצוע התשלומים. המבקש הוסיף וטען כי התנהלות המשיב גרמה לו לנזקים והפסדים כספיים בשלם ישקול הגשת כתב תביעה שכנגד ככל שתימחק כותרת כתב התביעה.

3.בבקשתו דנן וכן בדיון שהתקיים בפניי, טען המבקש כי התביעה אינה מתאימה להתברר בהליך של סדר דין מקוצר וביקש מחיקת כותרתה והעברתה לפסים רגילים. נטען כי התביעה ארוכה, מורכבת ונפתלת. המבקש הפנה לסעדים המבוקשים וסבר כי לא ניתן לחייבו ב"דמי שכירות ראויים" במסגרת הליך בסדר דין מקוצר. המבקש השתית בקשתו על שימוש בביטויים כגון "סך משוער", "לצרכי אומדנא" ו"נזיקין בגין אי קבלת דמי שכירות" בהם השתמש המשיב בכתב התביעה וטען כי אינם מתיישבים עם דרישות התקנות להליך של סדר דין מקוצר. טעם נוסף לכך שהתביעה אינה מתאימה להתברר בסדר דין מקוצר נעץ המבקש בעתירת המשיב לקבלת סעד הצהרתי לפיו "ייחשב הסכם המכר בטל ומבוטל ומלוא התשלום ששולם עד כה לתובע ייחשב כפיצוי".

4.המשיב התנגד לבקשה וטען כי התביעה ראויה להידון בסדר דין מקוצר שכן המדובר בתובענה לקבלת סכום כסף קצוב. נטען כי התביעה מבוססת על הוראות חוזיות לפיצוי מוסכם, ריביות מוסכמות וחיוב בדמי שכירות שנגבו שלא כדין על ידי המבקש. המשיב טען כי כל התביעה הינה לקבלת סכום קצוב שכן דמי השכירות ניתנים לחישוב בצורה פשוטה ואריתמטית על בסיס הסכם השכירות שנחתם בינו לבין דיירי הנכס והפיצויים והריביות המוסכמים קבועים בבירור בהסכם המכר. עוד נטען כי אין ולא הייתה למשיב כוונה לתבוע סעד הצהרתי וכי הוא מוכן לוותר על סעד זה, על אף שלשיטתו כל סעד כספי תומן בחובו סעד הצהרתי.

5.בתשובה לתגובה, שב וטען המבקש כי התביעה אינה מתאימה להתברר בסדר דין מקוצר, ואין לקבל את טענות המשיב שלא התכוון לתבוע סעד הצהרתי נוכח נוסח התביעה.

דיון ומסקנות

6.תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: "תקסד"א") קובעת אלו תביעות מתאימות להתברר בסדר דין מקוצר בזו הלשון: