תא"ק 23847-09-09

לפניי בקשות מטעם הנתבע 2 להארכת מועד לביטול פס"ד שניתן נגדו בתיק זה ביום 29.11.19 בהיעדר בקשת רשות להתגונן במועד, לביטול פסה"ד ולעיכוב ביצועו בהוצל"פ.

לאחר שעיינתי בבקשות, בתגובת התובע (המתנגד לבקשות) ובתשובת הנתבע 2 על התגובה (בה חוזר על הבקשות), אני מחליט לדחות את הבקשות כולן.

נימוקיי, בתמצית:

לגבי הבקשה להארכת מועד

הנתבעת 2, בניגוד לדרוש, לא מציין מתי וכיצד התוודע לפסה"ד, כאשר ממכלול טענותיו (לפיהן היה מודע היטב להליכי ההוצל"פ שננקטו נגדו) ניכר כי קיבל אזהרה (שכמוה כפסה"ד) עוד לפני שנים.

זה המקום לציין כי אפשרתי לנתבע 2 להציג לי את כל מסמכי והליכי תיק ההוצל"פ, והוא בחר שלא להציג את מסמכי מסירת האזהרה לידיו וכן את כל מסמכי ההוצל"פ, אלא רק סלקטיבית את חלקם. יצוין כי התובע, בתגובתו, צירף מסמכי הוצל"פ, אך עשה זאת ללא תצהיר ולכן בניגוד לדין.

לא שוכנעתי כי קיים "טעם מיוחד" לאיחור הרב, כאשר לא די לטעון באופן כללי שהנתבע 2 לא הבין מה צריך לעשות, ובכלל, הרושם מטענות הנתבע 2 שהוא מבקש לפטור אותו מעולו של הדין אך בשל טענה לאי הבנה כללית של הדברים. אך בדין לא קיימת עילת פטור כזו, כאשר הנתבע 2 לא טוען למוגבלות מנטלית או רפואית שמונעת ממנו את היכולת והחובה להבין פעולות משפטיות שאותן מבצע או שמתבצעות נגדו.

ניכר כי הנתבע 2 בחר לפעול בעיתוי זה דווקא, משום שהליכי ההוצל"פ החלו להניב תוצאות, בדמות הליכי כינוס למכירת נכס מקרקעין של הנתבע 2. עם כל ההבנה למצוקת הנתבע 2, ששימש ערב לחובות ביתו (הנתבעת 1) כלפי התובע, מדובר בהליכי הוצל"פ לביצוע פסה"ד, ומאחר שנראה כי רשם ההוצל"פ אישר ומאשר את תחילת ואת המשך הליכי הכינוס, חזקה עליהם כי הם חוקיים. וכמובן שזכותו של הנתבע 2 (בכפוף להוראות כל דין ובהתחשב בזכויות התובע) לעמוד על המגיע לו במסגרת הליכי הכינוס, ולא אתיימר כאן לפרט המגיע ואת דרכי מימושו.

בנסיבות שוכנעתי כי נוצרה אצל התובע הסתמכות של ממש על פסה"ד ועל כך שהנתבע 2 השלים עם פסה"ד, ולכן היעתרות לבקשה תביא לפגיעה קשה בתובע. שוכנעתי גם כי הנתבע 1 נהג זלזול מופגן בביהמ"ש משבחר שלא לפעול לביטול פסה"ד במשך שנים.