תא"ק 23759-05-16

התביעה שבנדון הוגשה לתשלום הסך של 677,772 ₪, כנגד חברת "בשר אדום ז.ר" (להלן: "החברה") ושני נתבעים נוספים כערבים לחובות החברה.

הנתבע 3, הוא המבקש בהליך זה, הגיש בקשת רשות להתגונן. בבקשתו טען המבקש כי מיום היווסדה של החברה ועד ליום 6.2.13 היה בעל מניות יחיד בחברה זו, שעסקה במסחר סיטונאי בבשר, ועם פתיחת החשבון בבנק חתם על ערבות בלתי מוגבלת בסכום. ביום 6.2.13, כך טען, מכר את מניותיו בחברה לנתבע 2 ומאז לא היה מעורב בניהול עסקי החברה. כן טען המבקש כי בעת העברת המניות וכניסת בעל המניות החדש פנה עם בעל המניות הנוסף (הנתבע 2) לבנק והודיע לבנק שהוא אינו מורשה חתימה ושהוא מוכר את מניותיו בחברה, ושעל הבנק לעשות את כל הנדרש לצורך העברת המניות, לרבות ביטול הערבות האישית. מאז לא חזר לטענתו לבנק ולא היה בקשר עם הנתבעים הנוספים. הנתבע טען, כי אין לו חלק בחברה וכי לא היה צד להסכמי האשראי ולכן אין מקום לחייבו בחוב לא לו. בנוסף טען כי היקף מסגרת האשראי שאושרה לחברה על ידי הבנק היתה בניגוד למצבה הכלכלי ויכולת הפרעון שלה. המבקש טען עוד כי הוא עונה על הגדרת ערב יחיד וכי הבנק הפר כלפיו את חובת הגילוי.

בדיון שנערך ביום 9.1.17 נחקר המבקש על תצהירו. לאחר הדיון ביקשו הצדדים שהות על מנת לנסות ולהגיע להסכמות לגופו של עניין. משלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה, יש ליתן החלטה בבקשת הרשות להתגונן.

לבקשת הרשות להתגונן צורף שטר העברת מניות מיום 6.2.13, המעיד על העברת מניות החברה מהמבקש לנתבע 1. ביום 9.7.13 פנה המבקש לבנק וחתם על מסמך לשינוי במורשי/מיופה כוח בחשבון, ומאותה עת היה הנתבע 1 מיופה כוח יחיד של החברה (נספח ו' לכתב התביעה). ואולם, באותו מועד עצמו חתם המבקש, ביחד עם הנתבע 2, גם על כתב ערבות ושיפוי בלתי מוגבלים בסכום לטובת התובעת, לכל חובות הנתבעת 1 (נספח י' לכתב התביעה). המבקש עומת בחקירתו עם העובדה שחתם על כתב ערבות נוסף לטובת החברה בעת שפנה לבנק לשנות מורשה חתימה בחשבון (לאחר שמכר את מניותיו בחברה). כאשר נשאל אם חתימתו היא זו המתנוססת על כתב הערבות, השיב שאינו זוכר ואינו יודע אם זו חתימתו. בחקירתו שב וטען המבקש כי הגיע לבנק עם הנתבע 1 על מנת להשלים את העברת החברה לנתבע 1 ובאותו מעמד החתימה אותו פקידת הבנק על ניירת לצורך כך. כאשר נשאל אם פקידת הבנק הסבירה לו על מה הוא חותם, השיב: "לא. אמרה לי שהיא מבינה את מה שאני מבקש, טיפלה לי בניירות" (עמ' 4, שו' 32-31). לא למותר לציין, כי המבקש דובר ערבית כשפת אם וכי המסמכים עליהם חתם כתובים בשפה העברית.

בנסיבותיו של מקרה, כאשר מחד ישנו כתב ערבות שלכאורה חתום על ידי המבקש לאחר העברת המניות, אך מנגד ניצבות טענותיו של המבקש כי הגיע לבנק רק על מנת להשלים את העברת המניות וכך הסביר לפקידה שהסדירה את הניירת, בנוסף לטענותיו האחרות שפורטו לעיל, אני סבורה שיש ליתן למבקש רשות להתגונן . כידוע, בשלב זה אין לבדוק כיצד יעלה בידי המבקש להוכיח את טענותיו, ודי לבחון קיומה של הגנה לכאורה, ולו בדוחק, על מנת שתינתן רשות להתגונן.

נוכח האמור, ניתנת למבקש רשות להתגונן.