תא"ק 23738-10-12 המאירי נ' ו'

לפניי בקשת רשות להתגונן בפני תביעת התובע לשכ"ט עו"ד, לאחר שבהסכמה חוייבה המבקשת לשלם חלק מסכום התביעה, שאינו שנוי במחלוקת. התביעה הוגשה על הסך 89,000 ₪ (12 גמלאות בסך 8,000 ₪ פחות 7,000 ₪ מקדמה), והמבקשת הסכימה לשלם עוד סכום של 17,000 ₪ (12 גמלאות צפויות בסך 2,000 ₪ פחות המקדמה). נחתם פסק דין חלקי לפי נוסח מוסכם, שהוגש, והדיון הינו על יתרת סכום התביעה, 72,000 ₪.

המבקשת שכרה את שירותי המשיב לטיפול בהכרה בזכויותיה כאלמנת בעלה, שהיה נכה צה"ל. לכתב התביעה בסדר דין מקוצר צורפו יפוי כח והסכם שכ"ט מיום 30/5/12 (נספחים א' ו-ב' לכתב התביעה). בהסכם נקבע כי המבקשת תשלם למשיב מקדמה בסך 7,000 ₪, ששולמה, ולאחר שתוכר כאלמנה לפי חוק משפחות חיילים, תשלם למשיב סכום השווה לשנים עשר תגמולים חודשיים, שתקבל, ומסכום זה תופחת המקדמה בסך 7,000 ₪. אין חולק כי המבקשת שילמה את המקדמה בסך 7,000 ₪, כי המשיב פנה בתביעה כפי שנתבקש וכי המבקשת הוכרה כאלמנה על פי החוק (מכתב קצין התגמולים, נספח ז' לכתב התביעה) וזכתה לתגמולים לכל ימי חייה, לרבות קצובת הבראה, רכב רפואי, עזרה בבית, ומענק לשני ילדיה, בהגיעם לגיל 30 וכן קיבלה תשלום רטרואקטיבי של 12 גימלאות בסך 8,000 ₪ לכל חודש. דרישת התשלום של המשיב נדחתה ע"י המבקשת, שטענה כי לא היתה פרופורציה בין ההשקעה של המשיב לבין סכום שכר הטרחה, שהוא מבקש לקבל על פי ההסכם, וכי המשיב הטעה אותה כשאמר לה שאינו יודע את סכום הגימלה החודשית שתקבל, אבל העריך אותו בכ-1,000 ₪ (תכתובת בין הצדדים, נספחים ח' עד י"א לכתב התביעה).

המבקשת התגוננה בטענות דומות לאלו שעלו בהתכתבויות, אך פירטה אותן כדלהלן:

המבקשת טוענת כי השיב הציע לה את שירותיו, כמומחה בתחום מיצוי הזכויות מול משרד הבטחון, עת יצאה מדיון בועדה רפואית בבי"ח רמב"ם, בעניין קביעת נכותו של בעלה, שנפטר לפני שניתנה החלטה על החמרת מצבו. המבקשת טוענת כי המשיב ניצל את מצוקתה, הציג בפניה מצג שווא לפיו מדובר בתיק סבוך, וכי יעבור זמן רב עד להשגת הזכויות. המבקשת מאשרת את תוכן הסכם שכר הטרחה: תשלום 7,000 ₪ מקדמה והשלמת הסכום ל-12 גימלאות. המבקשת מציינת כי המשיב לא מסר לה מה יהיה סכום הגימלה החודשית, שכן טען כי הוא משתנה לפי נתוני כל אלמנה, אך הביא דוגמה לפיה אם תקבל גימלה של 1,000 ₪ לחודש תצטרך להשלים תשלום של 5,000 ₪ נוסף על המקדמה. המבקשת ראתה בתשובה זו מצג לעניין גובה הגימלה שתקבל. המבקשת טוענת כי המשיב ידע את גובה הגימלה הצפויה, והיה עליו למסור אותה למבקשת. המבקשת טענה עוד כי לא ניתנה לה שהות להתייעץ וכי חתמה על ההסכם באותה פגישה, אליה הגיעה עם אחייניתה. המבקשת טוענת כי כל שהמשיב עשה היה למלא טפסים, ולצרף אליהם מסמכים, שמסרה לו המבקשת, ועבור פעולה זו הוא דורש 96,000 ₪.

בדיון טען המשיב כי לא טען שהסכם שכר הטרחה נמסר למבקשת לעיון בני משפחתה לפני החתימה, אלא לאחריה (פרוטוקול, עמ' 1, שורות 20-25).

בדיון נחקרה המבקשת נגדית, חזרה על טענותיה בתצהיר, ופירטה כי פגשה את המשיב מחוץ לועדה הרפואית, כי היה לה תיק רשלנות רפואית, שטופל ע"י עורכת דין אחרת, והיא ויתרה עליו מאחר והמשיב ייעץ לה כי לא ניתן לנהל את שתי התביעות וכי הסיכוי טוב יותר בתביעה מול משרד הבטחון. המבקשת אישרה כי לאחר תקופת האבל פנתה למשיב ותיאמה איתו את הפגישה ביום 30/5/12, אליה הגיעה עם אחייניתה, בת כ-36, שהגיעה כדי לעזור ולסייע לה. המבקשת גם אישרה כי שילמה את המקדמה לא ביום חתימת ההסכם, אלא כשבועיים שלושה לאחר מכן (ביום 13/6/12). המבקשת אישרה כי היא מקבלת גימלה חודשית של 8,500 ₪ לחודש, כי יש לה שני ילדים בני קרוב ל-30 אחד מהם עורך דין. המבקשת חזרה על טענתה כי המשיב לא אמר לה מה יהיה גובה הגימלה אלא רק נתן את הדוגמא לתוספת של 5,000 ₪ אם תקבל גימלה של 1,000 ₪ לחודש. לשאלתי אמרה המבקשת כי המשיב אמר לה שתקבל גימלה של 1,000 או 2,000 ₪ לחודש (פרוטוקול, עמ' 6, שורות 17-20). המבקשת חזרה על כך שלו היתה מקבלת גימלה של 1,000 או 2,000 ₪ היתה משלמת למשיב בשמחה, אך לו היתה יודעת כי גובה הגימלה יהיה מעל 8,000 ₪ היתה פונה לעו"ד אחר. עוד עמדה המבקשת בדיון על טענתה כי המשיב אמר לה שגם הוא יתום צה"ל, וטענה כי מטעם זה היה עליו לדעת מה גובה הגימלה לאם שכולה.

בסיכומיו מדגיש ב"כ המבקשת את חולשת מעמדה של המבקשת, שבעלה, שהיה נכה צה"ל נפטר, אל מול נסיונו של המשיב, הבקיא בניהול הליכים מול משרד הבטחון (אני מתעלמת מהפרסום מהאינטרנט, שצורף לסיכומים ללא רשות, אך המשיב העיד על עצמו כבר בכתב התביעה והדבר אינו שנוי במחלוקת). ב"כ המבקשת טוען כי תיקון כתב התביעה בפתח הדיון בעובדה מהותית לא היה טעות בתום לב. בכתב התביעה טען התובע כי המבקשת קיבלה את הסכם שכר הטרחה לעיון בביתה לפני החתימה (סעיף 3 לכתב התביעה, ומכתב המשיב מיום 19/9/12, נספח י' לכתב התביעה, סעיף 7). בדיון טען כי נפלה טעות בכתב התביעה והדברים לא הובנו נכון, המבקשת קיבלה את ההסכם רק לאחר שחתמה עליו ביום 30/5/12. ב"כ המבקשת טוען כי מדובר בעובדות שביקש המשיב להסתיר או לסלף. באותו אופן טוענת המבקשת כי המשיב לא ענה לה מה יהיה שיעור הגימלה החודשי, אותו היא צפויה לקבל, למרות שלאור נסיונו היה אמור להיות ידוע לו לפחות בטווח, ובחר לתת דוגמה של 1,000 ₪ לחודש, בעוד שהגמלה שהתקבלה היתה פי שמונה. ב"כ המבקשת מפנה בסיכומיו למכתב המשיב מיום 19/9/12 (סעיף 4 לנספח י' לכתב התביעה)

המבקשת טוענת כי לו היה מביא המשיב את העובדות, שהיו ידועות לו, כי סכום שכר הטרחה יהיה 102,000 ₪, לא היתה חותמת על ההסכם, ולכן העדיף לבחור בהתנהלות המטעה.

אני דוחה את טענות המשיב בסיכומים לעניין יתרת הסכום שבמחלוקת, לאור תשובת המבקשת בעניין גימלתה נכון ליום הדיון, שכן מדובר בתביעה לסכום קצוב, והכתוב בה הוא המחייב, כל עוד לא תוקן. גם דברי המשיב בסיכומים לפיהם: "המשיב מעולם לא הסביר למבקשת כי תקבל גימלה בסך 1,000 ₪ לחודש, כפי שטענה בתצהירה – לא היו דברים מעולם" (סעיף 12 לסיכומי המשיב) הינם עובדות, שטרם הוכחו, ואין בהם כדי להפריך את טענת המבקשת, עליה הצהירה ונחקרה. גם הסכמת המבקשת לשלם סכום חלקי לפי גימלה משוערת של 2,000 ₪ במקום 1,000 ₪, כפי שהצהירה שאמר לה המבקש, ובפני העידה כי נאמר לה 1,000 או 2,000 ₪, אינה מצדיקה דחיית הבקשה, מאחר ובשלב זה של הדיון אין בית המשפט מוסמך להכריע בבקשת רשות להתגונן על סמך שיקולי מהימנות. כך גם לעניין טענות המשיב על אי הבאת עדים, שאינן ממין העניין בשלב זה של הדיון, בו לא נבחנת השאלה האם וכיצד יעלה בידי המבקשת להוכיח את טענותיה, אלא רק השאלה האם, במידה ותוכחנה, תשמשנה לה הגנה בפני התביעה.

המשיב חוזר על טענותיו בדיון, לפיהן המבקשת חתמה על ההסכם לאחר שקיבלה, היא ובני משפחתה, אחייניתה שנכחה בפגישה ובני משפחה אחרים טלפונית, הסברים, כי המבקשת שילמה את התשלום הראשון רק לאחר כשבועיים מחתימת ההסכם, ויכלה לבקש לבטלו בכל עת לפני התשלום, וכי המבקשת מתנערת מחובתה על פי ההסכם לאור תחושתה כי המשיב עבד פחות מדי עבור סכום גבוה מדי.