תא"ק 23418-05-15 ליברמן נ' כהן ואח'

בקשה לעיכוב הליכים ולדחיית התביעה על הסף בשל תניית בוררות.

1.התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר לפירעון חוב קצוב בסך של 553,208 ₪, כנגד הנתבעים. מקור החוב טמון בהסכם הלוואה שנחתם בין הנתבע 1 לצד שלישי (להלן: "המלווה") ומהמחאת זכות המלווה לתובע. לצורך מתן ההלוואה נטל המלווה הלוואה שלהבטחת פירעונה נרשמה משכנתא. לאחר שלטענת המלווה הפר הנתבע את ההסכם, סילק המלווה את ההלוואה שנטל בסך של 513,208 ₪ . בנוסף לסכום האמור, נתבע סך של 40,000 ₪ בגין פיצוי מוסכם על הפרת ההסכם.

הנתבע 2 חתם על ערבות לחובו של הנתבע 1.

2.התובע הגיש את התביעה, בסדר דין מקוצר, כשהיא מסתמכת על ההסכם שנחתם בין המלווה לנתבעים, שטר חוב והסכם הערבות. לאחר הגשת כתב התביעה, הגישו הנתבעים בקשה לסילוק על הסף של התביעה בגין תניית בוררות ובקשה לעיכוב הליכים.

דין הבקשה לעיכוב הליכים להתקבל.

3.בכתב התביעה שהוגש , לא פרט התובע מה היו הנסיבות בהן הוא נהיה צד ובעל דין להסכם שנחתם בין המלווה לנתבע 1. התובע אף לא פרט ולא הזכיר כלל את תניית הבוררות, או את קיום הליך הבוררות ופסק הביניים שניתן בו.

4.הנתבעים העלו בבקשתם את תניית הבוררות בהסכם שנחתם בין הנתבע 1 למלווה. בהסכם נקבע שבמקרה של חילוקי דעות שיתעוררו מאותו ההסכם, יפנו הצדדים לבירור העניין בפני בורר מוסכם כשעל ההסכם יחול חוק הבוררות. הצדדים אף קבעו את זהות הבורר.

מבקשת הנתבעים עולה שלאחר שהמלווה והנתבע 1 אכן פתחו בהליך בוררות, ניתן על ידי הבורר ביום 03.01.14 פסק ביניים, אשר קבע הסדר תשלומים בין הנתבע למלווה.

5.הנתבע 1, אישר בבקשתו שהמלווה פנה אליו וביקש שיקיימו דיון אצל הבורר, עובר להגשת התביעה, אלא שלדבריו הוא השיב למלווה כי עליו להפנות את טענותיו לבורר.

התובע בתגובתו לבקשה לעיכוב ההליכים, התייחס לראשונה לטענות הנתבעים בנוגע להליך הבוררות ולתניית הבוררות. התובע טען כי הנתבע 1 נמנע מלקיים דיון אצל הבורר וכי לא נותרה לו כל ברירה אלא לפתוח בהליכים משפטיים כנגד הנתבעים. לטענת התובע, התנהגות הנתבע 1, לאחר מתן פסק הביניים וסירובו לשוב ולחזור אל הבורר, עולה לכדי טעם מיוחד המצדיק את דחיית הבקשה. בנוסף טען התובע, כי מאחר שעסקינן בהליך של סדר דין מקוצר היה על הנתבעים להגיש בקשת רשות להתגונן בטרם תוגש הבקשה לעיכוב ההליכים.

6.ככלל, ככל שקיימת שאלה של תניית בוררות, במסגרת הליך של סדר דין מקוצר, על בית המשפט להכריע בבקשה זו בטרם יכריע בבקשת הרשות להתגונן, שכן ככל שתתקבל הבקשה, לא יהיה צורך להכריע בבקשת הרשות להתגונן. (ראו : רע"א 3500/12 חברת ישיבת פוניבז' בע"מ נ' מסורת התורה בני ברק (17.05.12)) .

7.לא בנקל ייעתר בית המשפט לסלק תביעה על הסף ובוודאי בכל הקשור לדחיית תובענה על הסף. רק במקרים בהם יהיה ברור כי על יסוד הנטען בכתב התביעה, לא ניתן, בכל נסיבות שהן, ליתן לתובע את הסעדים המבוקשים, תתקבל הבקשה לסילוק על הסף (ראו למשל: רע"א 2332/15 אפי צפריר נ' שמעון ועקנין (28.07.15)). לא כך הם פני הדברים בעניין שלפנינו, ועל כן , נדחית הבקשה לסלק התביעה על הסף.

8. התובע, פתח בהליך זה, כשהוא מתבסס על אחיזה בשטר החוב. התובע לא ציין מה היו הנסיבות בהן הועבר שטר החוב לידיו. שטר החוב הומחה לידי התובע באמצעות מסמך שכותרתו "המחאת זכות" שצורף כנספח ג לכתב התביעה. במסמך זה נכתב מפורשות, שמקור הזכות הוא ההסכם שנחתם בין המלווה לנתבע 1. בהסכם ההלוואה נכתב בסעיף 18 להסכם כי במקרה של הפרת הסכם או חילוקי דעות הנובעים ממערכת היחסים הנוצרים מכוח ההסכם ,יתבררו המחלוקות בפני בורר מוסכם. כמו כן, בשטר החוב בו אוחז התובע ושעליו מתבססת תביעתו נכתב מפורשות "..בכפוף להסכם ההלוואה שיש ביננו..". כך שתניית הבוררות והליך הבוררות חלים גם על התובע. (ראו והשוו : בש"א (מחוזי ת"א) 11338/06 פלמינגו בע"מ נ' צרבן (1996) בע"מ, פ"מ תשס"ד(2) 585, ;97. רע"א 3925/12 חן רונן נ' עו"ד יובל כהן (17.06.13)).

9.אין חולק על כך שבהסכם ההלוואה, קיימת תניית בוררות. אין חולק גם על כך שנפתח והתנהל הליך בוררות בין הצדדים במסגרתו ניתן ביום 03.01.14 פסק ביניים.

במצב בו מלכתחילה, הסכימו הצדדים כי פתרון סכסוכים ביניהם יעשה בדרך של בוררות יש להעדיף ולאפשר דרך זו, ככל שהדבר מתאפשר, על אחת כמה וכמה שעה שהמחלוקת כבר החלה להתנהל בדרך זו (ראו :רע"א 4628/05 בית אוצר צפורן נ' ראובן פלד בניה שימור ופיתוח (2001) בע"מ (04.12.05); רע"א 180/07 אמיר כץ נ' איגוד הכדורסל בישראל (04.10.09)).

10.במקרה דנן הצדדים פנו לבורר, והחלו לנהל הליך בוררות. יתרה מכך, ניתן על ידי הבורר פסק ביניים הקובע את הדרך להשלמת סילוק החוב. התובע צרף העתק ממכתבו של המלווה לנתבע, בנוגע להתראה לפני פתיחת ההליך, אולם מלבד שליחת העתק לבורר, לא ידוע, אם אכן נעשתה פניה שכזו לבורר.

ככל שאכן נעשתה פניה של התובע או המלווה לבורר בבקשה לקיום דיון או מתן החלטה בנוגע להתנהגותו של הנתבע 1, הרי שלא צורפה כל החלטה של הבורר שסורבה על ידי הנתבע 1 או לא יושמה. יתר על כן, הנתבע 1 הצהיר בתצהיר שצורף לבקשה, כי הוא לא סרב להמשך קיום הליך הבוררות, ואף הפנה את המלווה לפנות אל הבורר ומכאן שהנתבע 1 נכון לקיים הליכי הבוררות.

11.לא הועלתה כל טענה בנוגע לתפקודו של הבורר, ולא הוכח כי התנהגות הנתבע 1 יש בה כדי לאיין את הליך הבוררות הקיים בין הצדדים.