תא"ק 23396-10-12

1. לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה ובמעמד צד אחד ביום 26.3.2015. 2. ביום 16.10.2012 הוגשה לבית המשפט תביעה בסדר דין מקוצר. ביום 11.2.2013 הוגשה בקשה לתיק בה נכתב כי התובעת פנתה לחברות חקירות על מנת לאתר את הנתבעת שטרם אותרה. מדו"ח החקירה עלה כי הנתבעת אינה מתגוררת בכתובתה הרשומה במרשם האוכלוסין. 3. לאחר שבתדפיס כניסות ויציאות שהונפק ע"י משרד הפנים עלה כי הנתבעת נמצאת בגבולות הארץ, ניתנה החלטה ביום 4.6.2013 על ביצוע תחליף המצאה ע"י פרסום מודעה בעיתון יומי וכן בדרך של מסירה לבן משפחה מדרגה ראשונה. 4. המבקשת טענה בבקשה לביטול פסק הדין כי החל מאוגוסט 2013 ועד היום מתגוררת היא בכתובת רח' הנוטר 2/4 רמת השרון וכתובתה זו אף מעודכנת במשרד הפנים. המבקשת טוענת כי כתב התביעה נמסר בבית חתנה ביום 19.1.2015. חתנה שלח אל משרד ב"כ המשיבה הודעה כי המבקשת איננה מתגוררת בכתובת זו. המבקשת טוענת כי כלל לא פנתה אל המשיבה בבקשה להנפקת כרטיס חיוב ואף איננה חתומה על הבקשה לקבלת הכרטיס, כרטיס החיוב לא היה ברשותה ולא עשתה בו כל שימוש. 5. המשיבה טענה כי המבקשת הגישה את בקשתה באיחור חריג מן הזמנים הנקובים בדין. לטענת המשיבה, התנהלות בתה של החייבת, בת המשפחה לה הומצאו ממסכי התביעה בהתאם להחלטת בית המשפט, אינם עולים בקנה אחד כאשר מחד טוענת הבת ובעלה כי אינם מהווים כתובת להמצאת כתבי בי- דין למבקשת, הגם שאלה הומצאו בהתאם להחלטת בית המשפט, ומאידך, חודשים לאחר שקיבלו את המסירה, הינם מייצגים את המבקשת בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין. המבקשת טענה כי לא חתמה על כל מסמך בהקשר עם כרטיס החיוב נשוא כתב התביעה והרי שלכתב התביעה צורפה הרשאה לחיוב חשבון לטובת התובעת, החתומה על ידי הנתבעת, והדברים מדברים בעד עצמם. 6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי לדחות את הבקשה מן הטעמים שיפורטו להלן: הארכת מועד שנקבע בחיקוק בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, על המבקשת היה להגיש את בקשת הביטול בתוך 30 ימים מיום המצאת ההחלטה בפסק הדין לידיהם. המבקשת טוענת כי גילתה על פסק הדין ביום 9.6.2015 לאחר שקיבלה לביתה את האזהרה מלשכת ההוצל"פ. משלא נסתרה טענה זו לא ניתן לקבוע כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור. ביטול מחובת הצדק נראה כי אין מקום להורות על ביטולו של פסק הדין מחובת הצדק. לא נראה כי נפל כל פגם בהליך המסירה. המבקשת טוענת כי החל מחודש אוגוסט 2013 מתגוררת בכתובתה הרשומה במשרד הפנים. המשיבה ניסתה לאתר את המבקשת עוד בחודש פברואר 2013 ואילו המבקשת צירפה צילום תעודת זהות לפיו שינוי כתובתה במשרד הפנים נעשה רק ביום 20.3.2014. בנוסף, אין חולק כי כתב התביעה הומצא לבן משפחה מקרבה ראשונה, בתה, אשר בעלה מייצג את המבקשת בבקשה זו וברור כי זה הודיעה על אודות כתב התביעה שהוגש כנגדה אולם זו בחרה לנקוט בעמידה דווקנית על כללי פרוצדורה ומסירה בהתאם לתקנות. ביצוע תחליף ההמצאה בוצע כדין לפי החלטה של בית המשפט ולפיכך די בכך להוות מסירה כדין המאיינת כל פגם בהליך מתן פסק הדין.

ביטול משיקול דעת בית המשפט  בחינת סיבת מחדלה של המבקשת להגשת בקשת רשות להתגונן במועד מגלה כי אין בפי המבקשת כל סיבה המניחה את הדעת ו/או מוצדקת לאיחור בהגשת בקשת הרשות להתגונן. למרות שכתב התביעה נמסר לידי בא כוחה, בחרה שלא להגיש כל בקשה או בקשת רשות להתגונן לתיק בית המשפט. באשר לסיכויי ההצלחה של המבקשת כנגד התביעה, מצאתי כי הגם שטענות המבקשת אינם מגלים סיכויים גבוהים למדי הרי שטענתה לזיוף חתימתה מצריכה בירור עובדתי וראייתי.

7. לאור האמור לעיל, ומכל הטעמים שפורטו לעיל, מצאתי לקבל את הבקשה לביטול פסק הדין. המבקשת תשא בהוצאות הבקשה ובשכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ אשר ישולמו למשיבה בתוך 20 ימים. בקשת רשות להתגונן תוגש בתוך 30 ימים לתיק.

ניתנה היום, כ"א חשוון תשע"ו, 03 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.