תא"ק 2304-12-15 סגייר נ' פלאפון תקשורת בע"מ

בפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף.

עניינה של התביעה נשוא בקשה זו היא עתירת התובע לחיוב הנתבעת להחזר הכספים אשר שילם בעבור מחשב נייד אשר רכש ממנה ושמצוי ברשותה לטענתו, או לחילופין בחיובה להחזר המחשב עצמו, או שווה ערך לו, לידי התובע.

בבקשה לדחיית התביעה על הסף טוענת הנתבעת, כי עסקינן במעשה בית דין, וכך מתארת המבקשת את ההליכים הקודמים בעניין נשוא המחלוקת בין הצדדים:

לדבריה התובע אשר היה לקוח שלה במשך שבע שנים, והיום חב לה כספים , רכש ביום 20.6.2010 מחשב נייד לבנו (מסוג LG X120 ). כחלק מפרטיי העסקה חויב התובע ב36 תשלומים חודשיים בסך כולל של 2516 ₪. לטענתה, בחלוף יומיים ממועד עריכת העסקה, חזר התובע אל הסניף שלה והלין אודות החיוביים נוגעים למחשב הנייד וביקש לבטל את העסקה. משלא נענתה בקשתו, חזר כעבור יומיים נוספים והשאיר לדבריה את המחשב במקום, וזאת תוך שעובדיה הן במעמד זה והן בשיחות טלפון שערכו לו לאחר מכן, מפצירים בו לשוב ולקחת את המחשב. בבקשתה מציינת הנתבעת כי ביום 30.11.2010 הגיש התובע תובענה כנגדה בבית המשפט השלום בעכו במסגרת ת"ק 5416-12-10. תובענה זו הסתיימה בדחייתה תוך שכבוד השופטת בנר קובעת כדקלמן: "מנוע התובע לטעון כי בהעדר חתימתו שלו אין הוא מחויב בגין עיסקת המחשב". 

משכך, מבקשת הנתבעת/המבקשת כי תביעתו של התובע/המשיב תדחה על הסף וזאת כאשר האחרון קיבל את יומו בבית המשפט.

בתגובתו לבקשת הנתבעת, טוען התובע כי דין הבקשה להידחות וזאת מחמת העובדה כי הנתבעת התעשרה על חשבונו. לדבריו, הוא השאיר את מחשבו ולא נטש אותו אצל הנתבעת, והאחרון עודנו מצוי אצלה. לטענתו כאשר ביקש לקבל לידיו את המחשב חזרה, הוא סורב ומשכך הוא ראוי לקבל את הכספים אשר נגבו ממנו (או לחילופין עומדים לגבייה בתיק ההוצל"פ) בעבור התקופה שהמחשב מצוי אצל הנתבעת.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

אכן, בעניין אחד עומדת כנגד התובע השתק עילה, וזאת באשר לחיובו בעסקה שבינו לבין הנתבעת. משמע, התובע מחויב בתשלום הסכום שלעיל, וזאת כנגד כך שהמחשב, שבתחילה ביקש להחזיר, הוא קניינו. אם אכן יצליח להוכיח כי הנתבעת סירבה להחזיר לידו את המחשב, הרי בעניין זה ראוי הוא לשיפוי שהרי עסקינן ברכושו שלו אשר מסרבת הנתבעת להעביר לרשותו. אציין כי משעיינתי בפסק הדין של כבוד השופטת בנר מיום 9.6.2011 לא מצאתי לעניין זה כל השתק פלוגתא, ואף לא הועלתה כל בקשה לאחר סגירת התיק שם המלמדת על כך שהמחשב לא הוחזר לידיי התובע. אכן, השיהוי הניכר בפנייתו של התובע הינה לחבותו, אך הלכה פסוקה היא כי היה וקיימת אפשרות, אף הקלושה ביותר, שתובע יזכה בתביעתו ובסעד המבוקש כנגד הנתבע על פי העובדות המהוות את עילת התובענה, די בכך בכדי שהתביעה לא תמחק (ראו לעניין זה א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 138 (מהדורה שביעית, 2003). כבר נפסק לא אחת "כי המדיניות השיפוטית הנוהגת נוקטת משנה זהירות בסילוק תביעה על הסף, על מנת שלא לפגוע בזכות הגישה לערכאות. ... על כן, במקרים בהם עשוי התובע לזכות בסעד אם יוכיח את העובדות להן הוא טוען, ואפילו יהא עליו לתקן לשם כך את כתב תביעתו - ולעתים יכול בית המשפט להביע דעתו בהקשר אחרון זה - אין למהר לסלק את התביעה על הסף ..." (ר' רע"א 8263/08 אריאל שגיא נ' אנטוני רוט ובניו בע"מ (פורסם בנבו, 27.10.2008)).

משכך, אמנע כעת מדחיית התביעה. מובהר לתובע שככול ותימצאנה תביעתו כתביעת סרק אשר לא נועדה אלא לשימוש לרעה בהליכי משפט, יושתו עליהם הוצאות בהתאם.

לעניין ההוצאות עתה, טיב הדבר להיקבע בתום ההליך.