תא"ק 22761-11-13 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ נ' ר.פ.א מדיקל (1990) בע"מ

התביעה הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר.

השאלה הראשונה היא אם יש ראייה בכתב שיש בה לתמוך בעילת התביעה או שבהעדרה יש מקום למחיקת כותרת.

ככל שתתקבל תשובה חיובית, יהיה צורך לדון בבקשה למתן רשות להתגונן.

1.התובעת הגישה נגד הנתבעת תביעה בעילה חוזית, בגין הפרשים בדמי שכירות שסירבה הנתבעת לשלם, וזאת לטענת התובעת בניגוד להסכמת הצדדים. התביעה נפתחה בהליך של סדר דין מקוצר.

במהלך הדיון בבקשת רשות להתגונן מיום 24/7/14, ללא קשר לתוכן הפרטים העובדתיים שנשמעו בחקירת המצהירה מטעם הנתבעת, העלה בית המשפט ספק לגבי התאמת התביעה להליך של סדר דין מקוצר וזאת בגין ספק אם המסמכים שהוגשו יש בהם משום ראייה בכתב המבססת את עילת התביעה כנדרש בתקנות. לעניין זה יוער כי בסמכותו של בית המשפט לבדוק התאמת התובענה שהוגשה לדרישות התקנות, ולהעלות ספק לגבי ההתאמה מיוזמתו (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 400 (מהדורה עשירית, 2009). (להלן: גורן).

הצדדים נתבקשו להגיב בכתב לשאלה משפטית זו; וההחלטה בבקשה למתן רשות להתגונן נדחתה לאחר החלטה באותה שאלה.

2.התביעה הוגשה בשל הפרת חוזה, שעה שקיימת מחלוקת בין הצדדים בנוגע לגובה דמי השכירות החודשיים שהתחייבה הנתבעת לשלם לתובעת החל מחודש ינואר 2012 בגין שכירת משרדים. לטענת התובעת בחודש ספטמבר 2011 סוכם בין מר ישעיהו חכשורי מטעם התובעת לבין מר אורי סולומון ז"ל שהיה מנהל הנתבעת אותה עת, כי דמי השכירות שעמדו עד אותה עת על סך כולל של 7,500 ₪, יועלו החל מיום 1/1/12 ל- 7,500 ₪ בתוספת מע"מ וכי הסכום יהיה צמוד למדד, כשמדד הבסיס יהיה 15/12/11 (להלן: דמי השכירות המוגדלים); ועוד, הוסכם לטענת התובעת שהנתבעת תתחיל לשאת בתשלומים שונים החלים על הנכס, כדוגמת ארנונה. בהקשר זה יוער כי אין חולק שהתובעת ערכה תוספת בכתב להסכם השכירות המקורי ברוח המפורט, חתמה עליו ושלחה אותו לנתבעת. אין גם חולק שהנתבעת לא חתמה על טיוטת הסכם השכירות שנשלחה לה, אך העבירה לתובעת שיקים על פי גובה דמי השכירות המוגדלים.

3.מנגד, טוענת הנתבעת, באמצעות הגב' שושנה סולומון, היא אשת המנוח, אשר החלה לטפל בענייני הנתבעת לאחר מותו, כי גם אם היתה דרישה של הנתבעת לעדכן את גובה דמי השכירות, הרי שזו לא התקבלה בידי הנתבעת ומכאן שכל תשלום ששולם לפי דמי השכירות המוגדלים שולם ביתר; וממילא הנתבעת היום אינה חייבת בגובה התביעה שחושבה על בסיס דמי השכירות המוגדלים.

כאמור, השאלה הראשונה שיש לבחון היא אם צורפה לתביעה ראייה בכתב, שאם לא כן יהיה מקום להורות על מחיקת כותרת.

4.כדי שהתובעת תהיה זכאית לבחור לנהל תביעתה בדרך הדיונית של סדר דין מקוצר, על היתרונות הדיוניים הגלומים בהליך כזה לגביה, ובכלל זה העדר אפשרות להתגוננות אוטומטית אלא לאחר מתן רשות, עליה לעמוד באופן דווקני בתנאים הנדרשים (משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי (כרך ב') 995-996 (מהדורה 15, 2007 (להלן: קשת).

אחד התנאים - הרלוונטי לענייננו - הוא כי לצורך הגשת תביעה במסגרת ההליך הרי שמדובר יהיה בתביעה לסכום קצוב "מכוח חוזה או התחייבות [...], ובלבד שיש עליהן ראיות בכתב" (סע' 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984).

5.תחילה ביקשה התובעת למלא אחר דרישת הראייה בכתב באמצעות נספח ג' לכתב התביעה – הוא התוספת בכתב להסכם שפירטה את התנאים החדשים של תנאי השכירות החל מיום 1/1/12, שנרשם לטענת התובעת אחרי ההסכמה מספטמבר 2011 שהיתה בין מר חכשורי למר סולומון ז"ל. ואולם, אין חולק כי מסמך התוספת להסכם נערך ונחתם בידי נציג התובעת ונשלח אל הנתבעת, אשר מצידה מעולם לא חתמה על אותו מסמך ומעולם לא שלחה אותו בחזרה לתובעת (כך גם על-פי כתב התביעה בסע' 10 – 11). בנסיבות אלה מסמך כזה לכשעצמו אינו יכול להוות ראייה בכתב לעילת החבות, ולא ניתן להסתמך עליו לצורך הגשת תביעה בהליך של סדר דין מקוצר (דוד בר אופיר סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה 184 (מהדורה תשיעית, 2008) (להלן: בר אופיר); גורן, בעמ' 396).