תא"ק 22710-06-13

לפניי בקשה מיום 28.4.15 מטעם הנתבעת 2 לביטול פס"ד שניתן נגדה (ונגד הנתבע 1) בתיק זה ביום 18.3.14 בהיעדר בקשת רשות להתגונן במועד.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת התובעת (המתנגדת לבקשה) ובתשובה לתגובה, אני מחליט לדחות הבקשה.

מדובר בתביעה כספית ע"ס 418,655 ₪ שעניינה חובות של הנתבעים לתובעת בגין ארנונה מים וביוב.

פסה"ד ניתן בהתבסס על מסירת מסמכי התביעה מיום 18.7.13 לידי הנתבעים, כאשר המסירה בוצעה ע"י שליח פרטי מטעם ב"כ התובעת, לידי הנתבעת 2, שסירבה לקבל את מסמכי התביעה ולחתום על אישורי המסירה.

נימוקיי, בתמצית:

בניגוד לדרוש, הנתבעת 2 לא מציינת מתי וכיצד בדיוק הגיע לידיה פסה"ד, וממילא, אינה מוכיחה כי בקשת ביטול פסה"ד הוגשה במועד 30 הימים הקבוע בתקנה 201 לתקסד"א. ממסמכים ומאינדיקציות אחרות במסמכי ובטענות הצדדים ברור כי דבר פסה"ד הובא לידיעת הנתבעת 2 למעלה מ-30 יום בטרם יום הגשת הבקשה (ראו למשל מכתבו מיום 12.2.15 של ב"כ הנתבעת 2 אל ב"כ התובעת, מכתב שצורף כנספח לתשובת הנתבעת מיום 9.6.15), כך שהמסקנה היא כי דין הבקשה שבנדון להידחות על הסף, ולו מהטעם שהוגשה באיחור וללא בקשה כדין להארכת מועד הגשתה, וגם ללא ציון טעם מיוחד מספיק ומפורט.

בנוסף, לא שוכנעתי שיש ממש בטענה לפיה דין פסה"ד להתבטל מחובת הצדק, משום שהנתבע 1 נפטר מס' שנים בטרם הגשת התביעה (וממילא בטרם מסירת מסמכיה לידיו כביכול). יוזכר כי מדובר בבקשה מטעם הנתבעת 2 בלבד (לא נטען ולא הוכח כי הבקשה שבנדון מוגשת בשם יורשת חוקית של הנתבע 1), כאשר אין כל טענה שנפל פגם כלשהו במסירת מסמכי התביעה לידי הנתבעת 2.

בנוסף, הנתבעת 2 טוענת, באופן כללי למעשה, כי בשל מצבה האישי המיוחד (והמצער מאוד) המדווח, לא היה באפשרותה להגיש בקשת רשות להתגונן במועד. עם כל הצער על המצב המיוחד המדווח, לא ניתן לקבל טענה כה גורפת, כאשר הנתבעת 2 לא מצרפת אסמכתות למצבה הנטען. יצוין כי, על פניו, כשם שיכלה הנתבעת 2 לפנות לעוה"ד שמייצגה כיום לפני מס' חודשים, יכולה הייתה לפנות קודם לכן לעו"ד שיפעל בשמה בטיפול בתביעה. על פניו, משך הזמן הרב שחלף מאז המסירה ועד מועד הגשת הבקשה שבנדון מלמד על זלזול, מסוים לפחות, מצד הנתבעת 2 בהליך המשפטי שבנדון.

בנוסף, הנתבעת 2 לא מעלה בתצהירה התומך בבקשה כל טענת הגנה לגוף התביעה, ולמעשה ובמשתמע, מאשרת את קיום ואת נכונות החוב מושא התביעה.