תא"ק 22398-05-14

לפניי בקשת רשות להתגונן בפני תביעת המשיב לחוב בחשבון המבקשת מס' 1 (להלן: "החברה"), אשר המבקש ערב לקיום התחייבויותיה.

בכתב התביעה נתבעה גם נתבעת מס' 3, גב' רונית גולני, ערבה נוספת להתחייבויות החברה, אך נחתם עימה הסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין.

המבקשים התגוננו בטענה אחת ויחידה לפיה המסמכים, שצורפו לכתב התביעה, גם לאחר תיקונו, לא נחתמו ע"י המבקש מס' 2.

המבקש הודה בניהול החשבון בבנק המשיב ובשני בנקים נוספים, בכך שהיה ערב לחשבונות החברה בבנקים ומורשה חתימה יחיד, כי החשבון נפתח בשנת 2008, וכי כל מסגרות האשראי נחתמו על ידו והוא זה שפעל בחשבון באופן שוטף, עם הנתבעת מס' 3, גרושתו של שותפו המנוח. במיוחד הודה המבקש כי אין מחלוקת לגבי יתרת החובה בחשבון וקבלת האשראים (אני מפנה לחקירתו הנגדית של המבקש בפרוטוקול הדיון מיום 31/5/15 עמ' 1-6).

טענתו היחידה של המבקש בתצהירו (סעיף 5), שאינה נוגעת לחתימות על המסמכים, לפיה המבקשת מעולם לא חרגה ממסגרות האשראי, שניתנו לה, גם כשפיגרה בהחזר ההלוואה, נסתרה מהודאת המבקש בחוב (פרוטוקול, עמ' 3, שורות 1-2).

טענת המבקש בתצהירו (סעיף 6) לפיה לא היה חלק מפתיחת החשבון ולא חתם על מסמך ממסמכיו, נסתרה בהודאתו בדיון כי היה בבנק במועד החתימה על פתיחת החשבון בשנת 2008, כי היה מורשה חתימה יחיד, כי חתם על מסגרות האשראי, פעל בחשבון, ניהל אותו והיה ערב אישי (פרוטוקול, עמ' 1 עד 3).

העובדה שלכתב התביעה צורפה חוברת תנאים כלליים, נושאת תאריך 06.03.10 וכתב ערבות נושא תאריך 07.03.08 אינה מהווה הגנה בפני חובת המבקשים לפרוע את סכום התביעה, בו הודה המבקש. המסמכים, המעידים על פתיחת חשבון החברה ביום 7/3/08 צורפו לכתב התביעה המתוקן, ואין בהכחשת המבקש את חתימותיו כדי לאיין את חובת תשלום יתרת החוב למשיב.

מעבר לצורך אוסיף כי אמנם בדיון בבקשת רשות להתגונן אין על בית המשפט לבסס קביעתו על שיקולי מהימנות, אך כאשר בדיון מכחיש המבקש חתימה על תצהיר, אשר אין ספק שחתם עליו (מש/1), ועליו הוא מבסס את בקשתו, הרי שסתמיות הכחשתו מתגלית כבר עתה (פרוטוקול, עמ' 4, שורות 17-19).

"חוזה אינו חייב לשאת חתימה כתנאי לתוקפו, גם מקום שדרישת הכתב היא דרישה קונסטיטוטיבית, כבעסקאות במקרקעין. לגבי אלה נפסק כי החתימה היא "גורם ראייתי בלבד אם כי כבד משקל" (ע"א 8320/09 אלחדד נ' שמיר, ניתן ביום 29.3.11 פורסם במאגר נבו; להלן: "פרשת אלחדד"), אשר אינה גורעת מתוקפו של המסמך הכתוב (ע"א 8234/09 שם טוב נ' פרץ, ניתן ביום 21.3.11, פורסם במאגר נבו) ... כאמור, החתימה אינה חזות הכל. התגלמותה של גמירת הדעת יכולה להיות באופנים שונים ובתצורות שונות והכל בהתאם לנסיבות המקרה הקונקרטי (ראו פרשת אלחדד). כך, למשל, ניתן ללמוד על גמירת הדעת מן הדרך שבה התנהלו הצדדים, דוגמת ביצוען הלכה למעשה של התניות החוזיות" (ת.א. (מחוזי תל אביב יפו 2316/07, איסטלקום בע"מ נ' מוטורולה בע"מ, 12.4.2011, מופיע בנבו).

בספרם של פרידמן-כהן "חוזים", חלק א' (תשנ"א), בעמ' 454 נאמר: