תא"ק 22242-04-14 מ. דרורי שרותי חשמל בע"מ נ' פולדמיר בנין(1986) בע"מ

לא מצאתי ממש בטענת חוסר הסמכות המקומית, המבוססת על תניית שיפוט שבהסכם שבין המבקשת לבין המזמין (כהגדרתו באותו הסכם). סעיף 20 להסכם בין המבקשת למשיבה, על פיו נוטלת המשיבה על עצמה את "כל התחייבויות [המבקשת] כלפי המזמין בכל הקשור [לעבודות המשיבה ותהיה כפופה] לכל ההוראות הרלוונטיות הקיימות בחוזה העיקרי שבין [המבקשת והמזמין]", אינו ניתן לפרשנות סבירה כמחיל גם את תניית השיפוט שבחוזה העיקרי. תנייה זו אינה חלק מהתחייבויות המבקשת כלפי המזמין בכל הקשור לעבודות המשיבה, ואינה חלק מההוראות "הרלוונטיות" להתחייבויות ועבודות אלה. החלת תניית השיפוט על ההסכם שבין המבקשת והמשיבה טעונה הוראה מפנה מפורשת בהסכם זה.

שונה הדבר באשר לטענת אי-ההתאמה של כתב התביעה לסדר הדין המקוצר. אכן, לא מצאתי כי ניתן לראות את סכום התביעה "קצוב", כדרישת תקנה 202(1). האמור ברע"א 23218-03-10 אהרונסון בע"מ נ. פריד לעניין זה חל במקרה שבפני ביתר שאת. כשם גם כאן, החשבון הסופי טעון אישור מפקח, אלא שבניגוד למקרה שם, כאן לא הוצג אישור כלשהו של המפקח לחשבון הסופי עליו מתבססת התביעה. המסמך המתיימר להיות אישור המפקח, ככל הנראה עקב כך שהופק על ידי המפקח (נספח ג' לכתב התביעה למעט 2 העמודים הראשונים שלו), אינו חתום, ואינו נחזה להיות אישור, אלא תרשומת של מעבר על סעיפי חיוב (שלא כולם אושרו). כמו-כן, לא מצאתי התאמה בין הסכום הנקוב בפרק 02 של החשבון הסופי (2 העמודים הראשונים של נספח ג') לבין הסכומים המסכמים את האישור-כביכול האמור, ולא מצאתי כל דרך אחרת ללמוד מאותו אישור-כביכול מהו הבסיס לסכום התביעה.

אין עסקינן, אפוא, בסכום קצוב שיש עליו ראיות בכתב, ולפיכך אין התביעה כשרה להתברר לפי סדר דין זה.

אני דוחה את טענת חוסר הסמכות המקומית, אולם מקבל את הבקשה למחיקת כותרת. אני מוחק בזה את כותרת התביעה, ומורה כי זו תידון בסדר דין רגיל. המבקשת רשאית להגיש כתב הגנה תוך 30 יום, ואם לא תעשה כן, תיחשב בקשת הרשות להתגונן ככתב הגנה.

נוכח התוצאה השונה בכל אחת מהעתירות, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ח' אלול תשע"ד, 03 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: