תא"ק 21998-12-15 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בן מרגו ואח'

1.לפניי בקשת רשות להתגונן שהגישו הנתבעים,כנגד תביעת התובע (להלן גם:"הבנק"),לתשלום חוב בסך של 214,443 ₪.

ביום 8.10.13 נטלו הנתבעים הלוואה בסך של 203,000 ₪ וחתמו על "בקשה לקבלת אשראי במטבע ישראלי לא צמוד", על פי התנאים שמפורטים באותו מסמך. ביום 2.2.15 נטלו הנתבעים הלוואה נוספת בסך 39,710 ₪.

התביעה מתייחסת ליתרת חוב כדלקמן:

יתרת חוב בחשבון העו"ש ע"ס 2,929.59 ₪ נכון ליום 8.12.15.

יתרת חוב בהלוואה מיום 8.10.13 (לרבות פיגור של 16,658.29 ₪ ) בסך של 172,010.53 ₪ נכון ליום 8.12.15.

יתרת חוב בהלוואה מיום 2.2.15 (לרבות פיגור של 4,132.95 ₪ ) בסך של 39,502.96 ₪ נכון ליום 8.12.15.

2.הנתבעים טענו בבקשתם כי הוצע להם ליטול שתי הלוואות, האחת ע"ס 100,000 ₪ והשנייה ע"ס 50,000 ₪. לאחר מספר חודשים הוצע להם למחזר את הלוואותיהם באמצעות נטילת הלוואות חדשות בתנאים "טובים יותר" , הלוואות שהן במוקד התביעה. לטענת הנתבעים, ההלוואה הראשונה הייתה בריבית בשיעור 10.44% כשבמשק הייתה ריבית נמוכה בהרבה והבנק ניצל את חולשתם ואי הבנתם, להעמדת הלואה בריבית זו. גם ההלוואה מיום 2.2.15 ולמרות שהריבית במשק ירדה,הועמדה, לטענת הנתבעים, בריבית 16.21%-ריבית הנהוגה בשוק השחור . כאמור הנתבעים טענו כי נוצלו ,וכי לאור חוסר הבנתם ותמימותם ,פותו לקחת הלוואות בריביות "רצחניות" אלו.

הנתבעים הוסיפו כי הבנק החליט, כרעם ביום בהיר, לסגור להם את האשראי ומבלי ליתן להם שהות להתארגן לפירעון החובות. בחודש 08/15 זומן הנתבע למשרדי התובע ונאמר לו כי עידן מנהל המחלקה תם, וכי עליהם לדאוג לפירעון כל החובות, תוך שהתובע נוקט באורח חד צדדי לצמצום מסגרת האשראי. בשל צמצום מסגרת האשראי לא עמדו הנתבעים בתשלומים וחויבו בריבית חריגה. כן הלינו הנתבעים על כי לא ניתנה להם שהות להגיע להסדר.

דיון

3.בהתאם להלכה פסוקה, די שהנתבע יציג הגנה ולו דחוקה, מפני התביעה, כדי שתינתן לו רשות להתגונן, בשלב זה בית המשפט אינו בוחן מהימנות ודרכי ראייה. על בית המשפט להניח כי הטענות המועלות נכונות ובהנחה זו יש לבחון האם יש בעובדות הנטענות כדי להצביע על הגנה אפשרית ולו בדוחק (ראה בספרו של בר אופיר "סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה", מהדורה שמינית עמ' 158).

אף על פי כן ולמרות שדי בהגנה דחוקה,הרי בשל העובדה שהגנתם קלושה ביותר כמעט ודחיתי את בקשת הנתבעים ובסופו של דבר הגעתי למסקנה כי יש מקום ליתן רשות להתגונן בכפוף להפקדה כספית בלבד.