תא"ק 21145-03-16 בעלי הזכויות בפרויקט גבעת האהבה (עפ"י רשימה מצורפת) ואח' נ' טלשיר נדל"ן ויזמות בע"מ

בפני בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות להתגונן בקשר לתביעה בסדר דין מקוצר, על סך כמעט חצי מליון ₪, שהגישו המשיבים.

במקביל, הוגשה לתיק בית המשפט סדרה של הסכמי פשרה בין המבקשת לבין חלק מהמשיבים – הסכמים מהם עולה, לכאורה, כי לחלק מהמשיבים טענות כנגד עורך הדין שהגיש בשמם ומטעמם את כתב התביעה ולפיהן כלל לא הסמיכוהו לפעול בשמם. הסכמים אלו נשלחו לתגובת ב"כ המשיבים נוכח העולה מהם, כאמור.

המשיבים התנגדו לבקשה להארכת המועד. לטענתם, לא הצביעה המבקשת על טעם מיוחד התומך בבקשתה והעובדה כי נקבע שהמועד יוארך כל עוד לא יתנגדו לכך המשיבים בהודעה מנומקת הופכת את הנטל בהקשר זה.

המבקשת השיבה לתגובה.

ראשית יובהר כי משהוגשה הבקשה להארכת מועד ללא הסכמת הצד שכנגד נקבע בהחלטה כפי שנקבע – ומתוך כוונה לייתר את הצורך בהגשת תגובה לבקשה ככל שזו תהיה בהסכמת הצד שכנגד. אין בהחלטה כל אמירה בדבר הפיכת הנטלים ואין בה כל אמירה אחרת שהמשיבים מבקשים לקרוא בה.

לגופו של עניין, דרישתו של "טעם מיוחד" להארכת המועד נובעת מתוקף עקרון סופיות הדיון והצורך בקיומה של מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה. הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, וסופן של חריגות ממועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי דין שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב.

אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות "טעם מיוחד". ההלכה אשר היתה מקובלת בעבר בפסיקה היא כי קיומן של נסיבות חיצוניות שגרמו לאיחור, ואשר אינן בשליטת בעל הדין, הריהן "טעם מיוחד". לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ.

עם זאת, לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של "טעם מיוחד". נקבע, למשל, כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ-"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. לעניין זה יש גם להתחשב בסיכויו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד.

מן הדברים עולה כי על בית המשפט לאזן בין מספר שיקולים בבואו להכריע בבקשה מעין זו. בין השיקולים הללו ניתן למנות את עקרון סופיות הדיון ויעילותו, התנהגותם של הצדדים ותום לבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגייה וחשיבותה הציבורית וסיכוייו של ההליך.

(ור' רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ, פסק דינו של כב' הש' סולברג מיום 21.4.15, פסקאות 16-17 לפסק הדין וההפניות שם – פורסם במאגרים).

נוכח כל המקובץ, בשים לב לשלב הדיוני בו מצויים ההליכים ולעולה מן ההודעות שהוגשו עד כה לתיק בית המשפט, נוכח ריבוי בעלי הדין ומכלול נסיבות התובענה – מצאתי להתיר את הארכת המועד, אולם לפרק זמן קצר מהמבוקש.

בקשת הרשות להתגונן (וכל בקשה רלבנטית אחרת) יכול ותוגש עד ליום 19.5.16.