תא"ק 2098-07 כהן נ' חוג'יראת

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין וכן בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 16.9.07 כנגד המבקש בהעדר הגנה (להלן: "פסק הדין").

המדובר בתביעה שהגישה המשיבה בשנת 2007 כנגד המבקש לתשלום בגין נזקים, לכאורה, שנגרמו לה בעטיו של חוזה שכירות שנחתם בינה לבין מר סאלח סעיד, לו היה המבקש ערב.

המבקש טוען בתצהיר שצורף לבקשתו, כי נודע לו לראשונה אודות פסק הדין ביום 5.2.14 עת ביקרו בביתו מעקלים במסגרת תיק ההוצל"פ שנפתח לשם ביצוע פסק הדין. במועד זה נודע לו גם לראשונה אודות התביעה שהוגשה נגדו. לדברי המבקש, עם היוודע האמור עשה מאמצים רבים, אשר נמשכו מספר חודשים, כדי לאתר את מר סאלח ואז ציין בפניו האחרון כי אין כל תביעה נגדו בעניין זה. המבקש פנה אל לשכת ההוצל"פ על מנת לברר פשר העניין ואז התברר לו כי התביעה שהוגשה בתחילה נגד מר סאלח וכנגד שני הערבים, ביניהם הוא, נמחקה ביחס לאחרים, ואילו נגדו ניתן פסק דין. פסק דין זה, לטענת המבקש, ניתן שלא כדין הואיל ולא ידע אודות התביעה שהוגשה נגדו. עוד טוען המבקש, כי אישור המסירה שנמצא בתיק ההוצל"פ המעיד על קבלת פסק הדין, נחתם לכאורה על ידו אשתו, אלא שכתבי בית הדין לא נמסרו לידיו מאחר ובאותה תקופה היה עמה בסכסוך.

המבקש מוסיף וטוען, כי מאחר ופסק הדין ניתן בשנת 2007 בעוד שתיק ההוצל"פ נפתח בשנת 2013, מעיד הדבר על חוסר תום ליבה של המשיבה.

לגופו של עניין טוען המבקש, כי הוא אינו בעל הדין המתאים בתביעה זו שכן לא היה לו כל קשר ישיר או עקיף עם התובעת והוא מעולם לא קיבל הודעה או התראה ביחס לחובו של מר סאלח. זאת ועוד, טוען המבקש, כי היה על התובעת למצות ראשית את ההליכים כנגד מר סאלח, וככל שהחייב העיקרי אינו חייב כלפי התובעת, אין מקום לחייב אותו.

המשיבה מתנגדת לביטול פסק הדין מאחר ולטענתה, פסק הדין ניתן כדין לאחר שכתב התביעה וההזמנה לדיון הומצאו למבקש כדין עת נמסרו לאשתו, הגב' אמירה. לדבריה, כעולה מתצהיר המוסר, אשת המבקש שוחחה עם המבקש טרם קבלת המסמכים ורק לאחר מכן חתמה על גבי אישור המסירה. יתר על כן, גם האזהרה בצירוף העתק פסק הדין הומצאו למבקש כדין ונמסרו לאשתו, בנסיבות הללו, המסקנה היא כי המבקש ידע אודות פסק הדין אולם החליט להתעלם מקיומו.

לטענת המשיבה, איחור בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין של למעלה משבע שנים ממועד ההמצאה, הינו איחור רב ובלתי נסבל ומסיבה זו אין להורות על ביטולו, הגם שטענות המבקש לגופו של עניין סתמיות שעה שהוא מודה כי הוא חתום כערב על חוזה השכירות.

המבקש השיב לתגובת המשיבה. לטענתו, גרסת המשיבה לפיה הומצא כתב התביעה לידיו לא נתמכה על ידה שכן לא צורף אישור מסירה המעיד על כך. ביחס לאישורי המסירה שצורפו לתגובת המשיבה חוזר המבקש על גרסתו וטוען כי פסק הדין והאזהרה לא נמסרו לידיו על ידי אשתו החתומה, לכאורה, על גביהם, וכי רק במועד 5.2.14 ידע אודות פסק הדין מביקור המעקלים בביתו, כאמור, אז פעל באופן מיידי לעשות כל שנדרש.