תא"ק 20910-03-13 המוסד לביטוח לאומי נ' הפניקס חברה לביטוח בעמ

1.התביעה נדחית על יסוד הסכמת הצדדים.

2.אשר לשאלת ההוצאות - איני מוצאת לקבל את טענת הנתבעת לפיה היה על התובע לחקור ולדרוש בשאלת הבעלות הקניינית ברכב בו אירעה התאונה בשים לב לרישום אצל רשות הרישוי על שם צד ג' שאינו המעביד, לא בעל מניות בו או אשתו או בתו של בעל המניות; ובהינתן ההלכה המושרשת לפיה הרישום אצל רשות הרישוי מקים חזקה לבעלות, הגם שזו ניתנת לסתירה. אין בעובדה שאחד הנפגעים סימן בטופס תביעתו לתשלום דמי פגיעה כי הרכב בו נפגע הוא בבעלות מקום העבודה וכי המעביד חתם על טופס זה כדי לשנות ממסקנתי זו.

3.יתרה מכך גם לאחר שהתקבלה תשובת הנתבעת לדרישת התובע כי היא דוחה את הדרישה מן הטעם שמדובר בתאונה בשירות המעביד - ואף זאת מבלי לפרט את מהות הטענה ומבלי להציג כל אסמכתא לכך - ניכר היה שהתובע נכון לשקול שלא להגיש תביעה לוּ תוצג לפניו אסמכתא מתאימה. אלא שהנתבעת לא השיבה לפנייתו זו, ובשל התיישנות נאלץ התובע להגיש את התביעה דנן.

4.נכונותו של התובע לדחות את התביעה, בשלב מקדמי של ההליך וללא בירור ראייתי, ניתנה בהמשך להערות בית המשפט בדבר התרשמות ראשונית לכאורית בנוגע לעמידת הנתבעת בנטל להוכיח כי מדובר ברכב מעביד, וזאת לאחר עיון במעמד צד אחד בדוחות חוקרים, ולא בתמלילים עצמם. גם לכך יש לתת משקל בבואי לדון בשאלת ההוצאות.

5.לכל אלה יש להוסיף כי מעבר להגשת בקשת רשות להתגונן והדיון בה - שכאמור יתכן וניתן היה להימנע מכך - הנתבעת לא הציגה כל אסמכתא בדבר הוצאה נוספת אחרת שנגרמה לה.

6.לאור כל האמור איני מוצאת ליתן צו להוצאות לטובת הנתבעת.

7.המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, י"ט אדר תשע"ה, 10 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.