תא"ק 20797-10-11 אואנונו נ' בלחסן ואח'

לפניי תביעה להשבת הלוואה בסך 200,000 יורו אשר לטענת התובע הלווה לנתבעים בהתאם להסכם הלוואה מיום 21.10.10 (להלן: "הסכם ההלוואה")

בקצירת האומר, טענות הצדדים הינן כדלקמן:

1.לטענת התובע הוא הלווה לנתבעים הלוואה ע"ס 200,000 יורו, וזאת בתשלומים אשר הועברו אליהם בחודשים פבר' ומרץ 2010.

לטענת התובע במועד המאוחר למועד ההלוואה - במאי 2010 - נמשכו לפקודת התובע על ידי הנתבע 2 - שיק אחד על סך מיליון ₪ וזאת כבטוחה להשבת ההלוואה ועוד 12 שיקים ע"ס 50,000 ₪ כל אחד, אשר מועדי פירעונם החל מיולי 2010. באשר לשיקים האחרונים, ההסבר אשר ניתן ע"י התובע באשר למשיכת שיקים אלו, בדיון מיום 24.12.14, הינו כי השיקים הינם בגין רווח אשר היה צריך לצמוח לנתבעים מהעסקה בגינה ניטלה ההלוואה. התובע מוסיף וטוען כי שניים מבין השיקים נפרעו בחודש יולי 2010 ואולם ממועד זה ואילך לא נפרעה יתרת השיקים. לאור האמור, לטענת התובע, הוא נפגש עם הנתבעים, בנוכחות עדים, ביום 21.10.10 והצדדים חתמו על ההסכם נשוא התביעה, במסגרתו התחייבו הנתבעים, ביחד ולחוד, להשיב לו את ההלוואה.

כבר בשלב זה מובהר כי התביעה לפני הינה בעילה החוזית - מכוח הסכם ההלוואה וקיים הליך מקביל המתנהל בתיק מספר 2797-10-11 בפני בית המשפט השלום בנתניה וזאת בגין השיקים.

לטענת התובע, ההסכם הופר, הנתבעים לא השיבו את סכום ההלוואה ומשכך הוגשה על ידו התביעה לפניי, במסגרתה הוא עותר לחיוב הנתבעים בהשבת סכום ההלוואה.

2.הנתבע 1 (להלן: "בלחסן") לא התגונן בגין התביעה ומשכך ביום 21.12.11 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה, במסגרתו התקבלה התביעה כנגדו.

3.לטענת הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") הינו אזרח ותושב צרפת, אשר שהה בישראל בין השנים 2000-2010. לטענתו, הוא הכיר את בלחסן עוד בצרפת ובחודש מאי 2010, הוא פגש אותו בארץ וזה הציע לו להשקיע בעסקה 200,000 יורו בתמורה ל-15% ריבית חודשית. לטענתו, הוא דחה את ההצעה אך קישר בין בלחסן לבין מכרו יהושוע אבן צור (להלן: "אבן צור") אשר קישר בינו לבין התובע. לטענת הנתבע, אין הוא בקיא בפרטי ההתקשרות בין התובע לבין בלחסן ואולם, למיטב ידיעתו, אמנם התובע העביר כספים לבלחסן, ברם הוא אינו קשור להעברה האמורה והודיע על כך מפורשות וברורות לתובע.

הנתבע מוסיף וטוען כי, הואיל והתובע לא הצליח לאתר את בלחסן, פנה אליו אבן צור, מטעם התובע, באיומים ודרש ממנו כי יפקיד בידי התובע שיקים לשם השבת ההלוואה אשר ניתנה לבלחסן. לטענת הנתבע, במעמד פגישה אשר התקיימה לאחר האיומים כאמור, הוא חתם על שיקים אשר נמסרו לתובע תוך שהתובע מבטיח לו שהשיקים הם לביטחון בלבד.

זאת ועוד, לטענתו, במועד מאוחר יותר, הוא הגיע לפגישה נוספת עם התובע, בלחסן, אבן צור וברוך עמרם, אשר במעמדה הוא נדרש לחתום על הסכם ההלוואה, תוך שהוסבר לו שמדובר בהסכם המתעד את ההלוואה שניתנה ע"י התובע לבלחסן וחתימתו הינה כעד לכך שאמנם ניתנו כספים לבלחסן. הנתבע מוסיף ומציין כי אינו קורא או כותב בעברית, הוא לא ראה את המסמך קודם לחתימה עליו וגם כשחתם על המסמך, הואיל ולטענתו לא נכח בעת מתן ההלוואה לבלחסן, הוא חתם על המסמך בקשקוש שאינו חתימתו הרגילה.

הנתבע כופר בקבלת ההלוואה, כופר בחבות כלשהי כלפי התובע ולטענתו, השיקים, כמו גם ההלוואה נמשכו ונחתמו על ידו, כשהוא נתון לאיומים ומשכך לא חלה עליו כל חבות להשיב את כספי ההלוואה או לפרוע את השיקים ודין התביעה להידחות.

דיון והכרעה: