תא"ק 20485-04-13 מלכא נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

1.בפני שתי בקשות: האחת, בקשה למחיקת כותרת בתביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר, לתשלום תגמולי ביטוח בגין משאית שנגנבה. השנייה, הינה בקשה חילופית, בקשה למתן רשות להתגונן.

2.א.המחלוקת בבקשה הראשונה נסבה לגבי השאלה, האם סכום הביטוח שנתבע הינו סכום קצוב, דהיינו, כזה שהחישוב לגביו שיעורו הינו עניין אריתמטי גרידא, ללא צורך בשומה או בהערכה, כטענת המשיב/התובע או שמדובר בסכום הטעון שומה והערכה, כטענת המבקשת/חברת הביטוח/הנתבעת.

ב.מחלוקת משנית נסבה לגבי השאלה האם פיצוי על פי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח (פיצוי עונשי) הינו בגדר "סכום קצוב", כטענת המשיב או שמדובר ברכיב הכרוך בהערכת בית המשפט בהתאם לשיקול דעתו לאחר שמיעת עדויות ולכן אינו מתאים להידון בתביעה בסדר דין מקוצר.

3.הבקשה למתן רשות להתגונן מושתתת על הטענה העובדתית, כי המשיב לא קיים את דרישות המיגון הקבועות בפוליסה והמהוות תנאי מוקדם לחבות המבקשת.

4.הבקשה למתן רשות להתגונן נתמכה בתצהיר.

5. משפטית נטען בבקשה זו, כי סדר הדין המקוצר נועד למנוע דיון בתובענה, רק כאשר נעלה מהספק הוא, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. לכן, די לנתבעת שתראה, כי עומדת לה הגנה אפשרית, ולו רק בדוחק, כדי שבית המשפט יתן לה רשות להתגונן.

6.לבקשה העיקרית למחיקת כותרת לא צורף תצהיר. אני מקבל בעניין זה עמדת המבקשת, כי מדובר בבקשה המבוססת על טיעונים משפטיים ודי היה במקרה זה בצירוף פוליסת (רשימה ותנאים כלליים) ולא הייתה חובה לצרף לבקשה תצהיר (ראה בעניין זה רע"א 192/84 חברת אבגד בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד ל"ח(2) 581 וכן, ספרו של אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה שמינית, סיגא – הוצאה לאור בע"מ תשס"ה-2005 עמ' 371). בנוסף, זכותו הדיונית של המשיב לא נפגעה, כי לבקשה לרשות להתגונן צורף כאמור תצהיר והמשיב חקר נותן התצהיר על שתי הבקשות.

7.שני הצדדים בבקשה העיקרית תמכו יתדותיהם בע"א 410/88 רותם חברה לביטוח בע"מ נ' כוכב בע"מ ואח', פ"ד מ"ג(4) 761 להלן: "פרשת רותם", וכן בפסקי הדין שאוזכרו שם. כל צד טען, כי פסק הדין האמור תומך דווקא בעמדתו הוא.

8.ב"פרשת רותם" הובאה סקירה על המצב המשפטי הקיים בשאלה הנדונה, דהיינו, האם כשרה תביעה של מבוטח כנגד חברת הביטוח בפוליסת רכוש שנגנב או ניזוק, להתברר בסדר דין מקוצר.

וכך מסכם בית המשפט העליון מפי כב' השופט מלץ את ההלכה כדלקמן:

"הלכה זו אושרה והוסברה זה לא מכבר בע"א 543/86 שם קבענו כדלקמן בעמ' 341 – 342:

ההלכה כפי שהיא מתבטאת בפסיקה של בית משפט זה, מבחינה בין שני סוגי פוליסות: הסוג הראשון הוא פוליסה שבעת הביטוח נעשתה בה הערכה של שווי הנכס המבוטח. במקרה כזה, אם נגרם אובדן מוחלט של הנכס המבוטח, רשאי המבוטח לקבל את הסכום המלא של הביטוח, כפי שהוא נקוב בפוליסה. הסוג השני הוא פוליסה, שבה לא נעשתה הערכה כזאת; במקרה כזה זכאי המבוטח לקבל שיפוי רק לפי שיעור הנזק שנגרם לו בגבולות סכום הביטוח (ראה דברי השופט ד' לוין בע"א 655/82, בעמ' 749)".

9.מכאן, שלא התוצאה בכל אחד מפסקי הדין היא זו שיכולה לתת תשובה לשאלה הנדונה, אלא שיש לבחון את הפוליסה במקרה הנוכחי ולראות, האם היא עונה לסוג הראשון שאז צודקת עמדתו של המשיב או שהיא שייכת לסוג השני ואז הצדק הוא עם המבקשת.

10.מעיון בפוליסה עולה, כי ברשימה לביטוח מצוין, כי "תיאור הכיסוי – סכום הביטוח 60,000 ₪". יחד עם זאת, במסגרת החלק הכללי של הפוליסה ("הז'קט") צוין בסעיף ההגדרות לעניין סכום הביטוח כדלקמן: "הסכום אשר המבוטח בחר לבטח בו את הרכב המבוטח ואשר מהווה סכום מירבי לפיצוי לפי פרק ב' לפוליסה זו. ציון סכום הביטוח בפוליסה אינו מהווה הכרה מצד המבטח בערך הרכב המבוטח ואינו מהווה ערך מוסכם" (ההדגשה שלי – א.ס.).

לעניין חישוב הפיצוי, צוין בסעיף ההגדרות כדלקמן: "תגמולי הביטוח שיגיעו למבוטח לפי פרק זה, יחושבו וישולמו לפי שווי האובדן או הנזק לרכב ביום קרות מקרה הביטוח לפי ערך שיפוי, אך לא יותר מסכום הביטוח הנקוב ברשימה ובכפיפות לסעיף 10 (ביטוח חסר) (ההדגשה שלי – א.ס.)".

לעניין ערך שיפוי צוין בסעיף ההגדרות כדלקמן: "תשלום תגמולי ביטוח, בכפיפות לכל תנאי פוליסה זו, על פי שיעור הנזק הפיסי הממשי שנגרם לרכב המבוטח, ובהתאם לשווי הרכב המבוטח בשוק עובר לקרות מקרה הביטוח" (ההדגשה שלי – א.ס.).

כמו כן, נקבע בפוליסה, כי: "בפוליסה זו רכב באובדן גמור" רכב ששמאי רכב קבע לגביו כי נתקיימו בו אחד מאלה:

א....