תא"ק 20473-11-09 בלפור חברה למסחר (1985) בע"מ נ' אולשיניצקי ואח'

המשך הטיפול בתיק זה (שלא היה מוכר לי) נותב אליי בעקבות ההודעה האחרונה שהגישה התובעת לתיק ביום 1.4.15.

עיינתי היום בכל מסמכי התיק הרבים, כדי להבין את היסטוריית ההליכים בו, ואלה הן מסקנותיי מעיון זה לגבי עובדות והליכים עיקריים בתיק בעבר:

• ביום 17.11.09 הגישה התובעת נגד שני הנתבעים תביעה כספית ע"ס 152,465 ₪ בסדר דין מקוצר. עילת התביעה היא אי-החזר מלא של הלוואה שהתובעת העמידה לנתבעים.

• ביום 17.11.09 הגישה התובעת גם בקשה להטלת עיקול זמני על נכסי שני הנתבעים. ביום 27.12.09 (ולאחר קבלת הבהרות) נתן כב' הרשם המטפל צו עיקול זמני כמבוקש, שלא בוטל לכאורה עד היום.

• סדרת בקשות שהגישה התובעת בעבר למתן פס"ד בהיעדר בר"ל (בהתבסס על הדבקת מסמכי התביעה בבית מגורי הנתבעים, שנמכר בינתיים בהליכי כינוס) – נדחתה. הדחייה נעשתה גם בהתחשב באינדיקציות הברורות שלפיהן הנתבעים עזבו את הארץ (לדברי התובעת בשל רצונם להימלט מנושיהם).

• ערעור שהוגש בשעתו על החלטת כב' הרשם שטיפל בתיק – נדחה.

• במסגרת בקשת התובעת מיום 6.2.11 היא דווחה על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ מיום 31.1.11 (ההחלטה צורפה כנספח לבקשה) שלפיה יועבר סך של 68,000 ₪ שעוקל אצל המחזיק (כונס הנכסים שמימש את בית מגורי הנתבעים בהוצל"פ) לטובת העיקול בתיק שבנדון, לקופת ביהמ"ש. ואכן קיים רישום מזכירותי מיום 14.2.11 בדבר הפקדת סך של 66,000 ₪ בקופת ביהמ"ש בתיק זה (בהעברה מההוצל"פ), סכום כסף שכנראה לא ניתנו עד היום הוראות שיפוטיות לגביו מאז הפקדתו בתיק.

• בהמשך לכך הגישה התובעת ביום 25.10.11 "בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום", וזו טופלה ע"י כב' השופט אילן דפדי (כתוארו אז – כיום סגן נשיא), שנתן בהחלטתו מיום 28.12.11 היתר כמבוקש אך בנסיבות הורה שתחליף ההמצאה בחו"ל ייעשה בפרסומים בשני עיתונים: עיתון אחד בלונדון (כהצעת התובעת) ועיתון נוסף בעל "תפוצה בינלאומית רחבה".

• הפנייה הבאה של התובעת בתיק נעשתה כעבור שנים (!) בבקשתה מיום 3.12.14, שבה ביקשה, למעשה, לבטל את החלטת כב' השופט דפדי הנ"ל, ולמצער לשנות אותה. הבקשה הועברה לטיפול כב' הרשם אריה ביטון, שנתן בה החלטה ראשונית מיום 7.12.14.