תא"ק 20135-10-16 פתיחה נ' קאסם ואח'

בפני בקשות רשות להתגונן בתביעה בסדר דין מקוצר, שעילתה (כלפי הנתבע 1) כתב התחייבות של הנתבע 1 לפרעון הלוואה שהתובע העמיד לו וכלפי הנתבע 2, 16 שיקים בחתימתו על סך 10,000 ₪ כל אחד, שמסר הנתבע 1 לתובע לצורך פרעון ההלוואה שניתנה לו.

לטענת התובע, השיקים נמסרו לו בלא שהיה רשום בהם שם המוטב, ובמעמד המסירה הודיע התובע לנתבע 1 כי הוא רושם בהם כמוטב אדם אחר ומוסר לו אותם כתשלום בגין עסקה שהיתה ביניהם. לטענת התובע, רק 4 מתוך 20 השיקים שנמסרו לו כאמור נפרעו ואילו היתרה חוללה עקב העדר כיסוי מספיק. התובע קיבל את השיקים המחוללים חזרה לידיו מאת המוטב שנרשם עליהם, לאחר ששילם לזה האחרון את החוב שהגיע לו.

בבקשת הרשות להתגונן שהגיש הנתבע 2, טען הנתבע 2, בתמצית, כי הנתבע 1 השתמש בשיקים במרמה ללא ידיעתו וללא הסכמתו. לטענתו הוא אינו משתמש בחשבון הבנק עליו משוכים השיקים. הנתבע 2 הוסיף וטען כי הנתבע 1 הודה כי לקח את פנקס השיקים ללא ידיעתו ומסר את השיקים לתובע ללא ידיעתו וכי הוגשה על ידו אף תלונה במשטרה בענין זה.

נגד הנתבע 1 ניתן פסק דין בהעדר הגנה והוא הגיש בקשה לביטולו בטענה כי ההזמנה לדין לא הומצאה לו כדין, כי שהה אותה עת בחו"ל וכי הוא אינו מתגורר במקום בו נטען כי בוצעה ההמצאה. בבקשתו טען הנתבע 1 גם לגופו של ענין. לטענתו, במסגרת יחסיו עם הנתבע 2, ביקש ממנו שיקים ע"ס 400 ₪ לקנית סחורה וזה מסר לו שיקים בלא שיצוין בהם הסכום וזאת בתנאי שיודיע לו ויקבל אישורו לפני שהוא משתמש בהם. הנתבע 1 מודה כי השלים בשיקים את הסכום ומסר אותם לתובע ללא ידיעתו או הסכמתו של הנתבע 2.

עוד טוען הנתבע 1 כי הוא, התובע ותשעה אנשים נוספים הקימו קבוצה במסגרתה כל אחד התחייב לשלם סכום חודשי של 5,000 ₪, כאשר כל חודש אחד מהם יקבל סכום של 50,000 ₪. במסגרת זו, בהתאם לעסקה שפרטיה לא הובררו עד תום בבקשתו של הנתבע 1, היה על התובע להשיב לו 5 שיקים בסך של 10,000 ₪ כל אחד והוא לא עשה כן. לפיכך, אישר הנתבע 1 כי הוא חייב לתובע סך של 110,000 ₪ ולא 160,000 ₪ כפי שנתבע ממנו.

בדיון שהתקיים ב-25.5.17 הסכים ב"כ התובע לראות בבקשתו של הנתבע 1 לביטול פסק הדין גם בקשת רשות להתגונן, ככל שיבוטל פסק הדין. לבקשת הצדדים נקבע דיון נוסף בבקשות.

בחקירתו, טען הנתבע 1, כי הוא אינו גר עם אשתו (שנטען שחתמה על אישור המסירה של התביעה). עוד אישר שהוא עצמו מילא את תאריך השיקים ואת סכום השיקים שמסר לתובע (10,000 ₪), שהיו חתומים מראש על ידי הנתבע 2, לצורך מילוי סכום של 400-600 ₪ לכל אחד בתיאום מראש. הוא חזר על טענתו שהנתבע 2 לא ידע אודות השיקים שנמסרו לתובע.

הנתבע 2 בחקירתו אישר כי מסר שיקים חתומים לנתבע 1, על מנת שזה ימלא בהם סכומים של 400-500 ₪ וגם זאת בתנאי שלפני שיעשה כן יאשר איתו את סכום השיק והמוטב שלו.

לאחר שעיינתי בכתבי התביעה, בבקשת הרשות להתגונן של הנתבע 2 ובבקשה לביטול פסק דין של הנתבע 1, על נספחיהם, לאחר ששמעתי את הצדדים בדיון ואת טיעוני באי כוחם, אני מחליטה כדלקמן: