תא"ק 20090-02-14 בנק לאומי עפולה סניף הרב לוין 10965 נ' אחד ועוד אחד סוכנויות בע"מ ואח'

לפניי בקשת רשות להתגונן של המבקשים, לקוחת הבנק והערב להתחייבויותיה, בפני תביעת הבנק בגין יתרת חוב בחשבון עו"ש פיגורים בהלוואה ויתרת הלוואה.

בהסכמת ב"כ המשיב לא התקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה, והמצהיר לא נחקר נגדית וזאת לאחר שהמשיב המציא למבקשים את כל דפי החשבון מיום פתיחתו, כפי שהתבקש. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות אני מוצאת כי המבקשים לא הראו הגנה כלשהי בפני התביעה, וכל טענותיהם מופרכות כבר כעת. יצויין כי מדובר בחשבון שנפתח ביום 10/2/13, ובו ביום ניתנה הלוואה בסך 30,000 ₪. כבר ביום 16/6/13 החלה המבקשת לצבור פיגורים בהלוואה. לאחר שהמשיב צירף לתגובתו את דפי החשבון, ניתן היה לצפות מהמבקשים להגיש חוות דעת מומחה ולמצער לפרט טענותיהם וליתן להן בסיס, תוך הפנייה לפעולות מסויימות של התניית שירות בשירות, ביצוע פעולות ללא הרשאה ושאר הטענות, שהעלו כלפי המשיב בבקשה הסתמית והכללית.

המבקשים בסיכומים העלו טענה עובדתית חדשה, הסותרת את תצהיר המבקש עצמו, לפיה מי שפתח את החשבון וביצע בו את הפעולות היה אחד מר ארנון דבורקין, אשר שמו אינו נזכר באיזה מהמסמכים, ושאינו ערב. ההסכם שהיה בין המבקש לאותו דבורקין אינו מחייב את המשיב, לא נטען כי נמסר לו, ואין בכך כדי להקים למשיב עילת תביעה נגד דבורקין. בסיכומים טוען ב"כ המבקשים כי העובדות ידועות לאותו דבורקין, אך לא צורף תצהיר מטעמו, ועל כן חזקה כי לו היה מר דבורקין מגיש תצהיר, לא היה תומך בגרסת המבקשים, ועוד כי הוא מבקש להתחמק מחקירה נגדית. בתצהירו טען המבקש מס' 2 "הנני מגיש תצהיר זה היות והנסיבות ידועות לי באופן אישי נוכח תפקידי כמנהל החברה וכמי שפתח את חשבון הבנק נשוא העניין וניהל אותו בשם החברה". ניתן היה לדחות את הבקשה רק מהטעם של הפרכת תצהיר המבקש מס' 2 ע"י בא כחו בסיכומים, אך למען הזהירות ידונו יתר הטענות.

לא אתייחס גם לטענות עובדתיות חדשות, שהועלו בסיכומי המשיב במענה לטענות המבקש (סעיף 23 לסיכומי המשיב), מאחר ואין לכל הטענות ביחס למר דבורקין רלוונטיות לתביעה דנן, למעט העובדה שהן מפריכות חלק מטענות המבקש מס' 2, כאמור לעיל.

המבקשים טענו כי המשיב חייב את החשבון ללא מודעות המבקש ובעצם ניהל את החשבון בעצמו, חייב את המבקשת בריבית מופרזת, לא עמד בהבטחותיו בעת פתיחת החשבון למסגרת אשראי, חייב את המבקשת להפקיד כספים לפקדונות ותכניות חסכון בניגוד להיגיון כלכלי ולא שעה לתלונות המבקש בעניין.

"... נתבע בסדר דין מקוצר המבקש רשות להתגונן, חייב להיכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו, ואיננו רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות. טענה סתמית על תשלום כסף בלי לפרט סכומים, חשבונות מסמכים ונסיבות איננה מספקת ואיננה מזכה אותו ברשות להתגונן" (ד. בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה תשיעית, עמ' 193).

ועוד נקבע: "אין לנתבע סיכוי לזכות ברשות להתגונן כאשר תצהירו מנוסח בלשון של: "החוב שהגיע לבנק סולק במלואו, וכי הסכום שהבנק תובע נובע מחיובי ריבית בשיעור העולה לאין ערוך על השיעור המוסכם". תצהיר כזה מנוסח בצורה כוללנית וחסרים בו פרטים רלבנטיים וחיוניים להבהרת נושא ההגנה. ניסוח כזה אינו יוצר בסיס למתן רשות להתגונן" (ע"א 431, 424/86 נאות מרינה נ' הבינלאומי, פ"ד מג(2) 363).

בקשת המבקשים לא רק שהינה כללית, סתמית וחסרת תשתית עובדתית, היא גם מופרכת כבר עתה ללא צורך בבירור הטענות. כאמור לעיל בסיכומי המבקש ישנה הודאת בעל דין לפיה המבקש מס' 2 אינו המצהיר הנכון, והצהרתו, לפיה הוא הבקיא בעניינים נשוא התביעה, אינה נכונה (או שהאמור בסיכומים אינו נכון). "נתבע המבקש רשות להתגונן יתמוך את בקשתו בתצהיר משלו, אלא אם כן הוא יכול להראות שהעובדות אינן ידועות לו אלא למצהיר אחר... בדרך כלל צריך שתצהיר ינתן על ידי הנתבע עצמו, אם העובדות החשובות ידועות לו. אך ישנם יוצאים מהכלל למשל כאשר היה לנתבע בא כוח המכיר את העובדות יותר טוב ממנו" (בר אופיר, שם, עמ' 216).