תא"ק 20028-06-13 בע"מ הוד השרון נ' בת חן

לפניי בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה כספית, על סך 61,128 ₪, שהגיש המשיב (להלן: "הבנק") בסדר דין מקוצר.

על פי כתב התביעה, ניהלה המבקשת חשבון בנק אצל המשיב. המבקשת נטלה הלוואה מהבנק ביום 18.10.12 על סך של 50,000 ₪. משלא עמדה המבקשת בהתחייבויותיה להחזר ההלוואה בתשלומים חודשיים, הועמדה ההלוואה לפירעון מיידי. כתב התביעה הוגש בגין יתרת חוב ההלוואה ויתרת החוב בחשבון העו"ש אשר עמדה ביום 21,5.13 על סך של 10,730 ₪.

המבקשת, אשר יש לציין כי במועד הגשת בקשת הרשות להתגונן לא היתה מיוצגת, הגישה "כתב הגנה" נתמך בתצהיר על דרך ההפנייה.

טוענת המבקשת כי לאורך התקופה ניהלה את חשבון הבנק ללא דופי וללא פיגורים בהלוואות שנטלה, וזאת עד לחודש פברואר 2013 אז נפלה קורבן ל"עקיצה", כהגדרתה. לטענתה, נעתרה לבקשת מכר אשר ביקש להעביר באמצעות חשבון הבנק של כספים המגיעים לו מחו"ל. כך, ביום 1.2 הופקד בחשבון הבנק של המבקשת סך של 92,521 ₪. המבקשת הגיעה אל סניף הבנק ביום 4.2.13 ומשכה הסכום שהופקד לצורך העברתו לאותו מכר ופקידת הבנק אפשרה את המשיכה. למחרת, זומנה המבקשת לסניף הבנק אז התברר לה מפקידי הבנק כי מדובר בשיק גנוב ומזויף שהופקד בחשבונה והמבקשת נדרשה להשיב הכספים לבנק. ביום 6.2.13 החזירה המבקשת לבנק סך של 69,800 ₪.

לטענתה, הבנק ביטל למבקשת את כל מסגרות האשראי ופרע באופן מיידי את חיובי כרטיס האשראי תוך ביטול הרשאות בחשבונה, פעולה שהובילה לחריגה בחשבונה ולפיגור בתשלומי ההלוואה, וזאת ללא כל הודעה מוקדמת ותוך הפרת חובותיו המנויות בחוק הבנקאיות ובכלל זה החובה לנהוג בתום לב ובנאמנות.

עוד היא טוענת כי על אף שנפלה קורבן ל"עקיצה", ואף הגישה תלונה במשטרה בגין כך, פקידי הבנק האשימו אתה בגניבה, ביישו אותה וסירבו להכניסה לסניף עד אשר תשיב את יתרת הכספים, ואף מנעו ממנה האפשרות להמשיך ולהפקיד את התשלום החודשי של ההלוואה.

דיון והכרעה: 

ב"כ הבנק ויתרה על חקירת המבקשת והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי טענות הצדדים בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות הבקשה. להלן טעמיי.

ראשית, אין לפני בקשת רשות להתגונן כדין. על מבקש הרשות להתגונן להתכבד ולפרט בתצהירו את מלוא טענותיו ואין הוא יכול להסתפק בצירוף תצהיר על דרך ההפניה. אמנם, המבקשת לא היתה מיוצגת בשלב הגשת הבקשה. אלא, שניתנו למבקשת הזדמנויות לתקן המחדל והיא לא עשתה כן. בדיון הראשון שהתקיים ביום 8.9.14, יוצגה המבקשת ע"י עו"ד מהקליניקה לסיוע משפטי במרכז הבינתחומי. בדיון זה נעשו ניסיונות לפשר בין הצדדים, ניתנה לצדדים שהות על מנת לאפשר לבאת כוחה של המבקשת ללמוד את התיק לעיין במסמכים ולבוא בדברים עם ב"כ הבנק, ונקבע דיון נוסף בבקשה. על אף פרק הזמן אשר עמד לרשות המבקשת לא תוקן המחדל. בנסיבות העניין, לו היתה מוגשת בקשה לתיקון התצהיר טרם התקיים הדיון השני, הרי שבקשה כזו היתה נעתרת בחיוב.

ואולם, הבעייתיות בהגנתה של המבקשת אינה מסתכמת אך באופן הבאתה בפני ביהמ"ש. המבקשת מגוללת את סיפורה בכל הנוגע ל"עקיצה" שבוצעה לה, כהגדרתה, ואולם אינה מפרטת כדבעי את הפרטים הנדרשים לצורך הקמתה של הגנה, ולו לכאורה ובדוחק, כנגד הבנק, ומספקת בהעלאת טענות כלליות בלבד לעניין זה. כך למשל, אין המבקשת מפרטת באלו מועדים בוטלה מסגרת האשראי כטענתה, מה היתה יתרת החוב באותו המועד, אלו חיובים הוחזרו ומתי הוחזרו וכיוצ"ב.

יתרה מכך, עיון בדפי חשבון הבנק מעלה כי יתרת החובה בחשבונה של המבקשת לא נגרמה כתוצאה ממשיכת הכספים שהופקדו בחשבונה באמצעות השיק הגנוב. לאחר שהתברר כי מדובר בשיק גנוב חויב חשבונה של המבקשת בסכום השיק וזוכה לאחר מכן באותו הסכום. הכספים שהפקידה המבקשת, בסך של 69,800 ₪ כהחזר חלקי של הסכום שמשכה הועבר דרך חשבונה לטובת הזכאי בגין משיכת השיק הגנוב.

עיון בדפי חשבון הבנק מעלה שבמועדים שלאחר מקרה השיק לא בוטלו חיובי כרטיס האשראי באופן גורף, וזאת בניגוד לטענת המבקשת. כך כובד חיוב כרטיס אשראי בסך 5,560 ₪ ביום 10.2 ואילו החיוב הנוסף בסך של 1,004 ₪ הוחזר לאחר שיתרת החובה בעו"ד עמדה על יתרת חובה של 7,716 ₪. כך, ביום 5.3 כובד חיוב כרטיס אשראי על סך 4,780 ₪ ביום 10.3 חיוב נוסף בסך 1,045 ₪ הוחזר שעה שיתרת החובה עמדה על סך של 11,307 ₪.

המבקשת טוענת כי החזרות החיובים בוצעו ללא סיבה ונובעות אך ממקרה השיק. אלא שאין היא מפרטת מהי מסגרת האשראי שעמדה לה בבנק, מה היתה מצב חשבונה בעת ביטול מסגרת האשראי, אינה מפרטת מקרים בהם נהג הבנק בעבר לכבד חיובים על אף שחשבונה עמד ביתרת חובה תוך חריגה ממסגרת האשראי וכויוצ"ב.