תא"ק 19946-02-17 מ.ת.ל. השקעות בע"מ נ' בורוכוב ואח'

התובעת הגישה ביום 9.2.17 תביעה נגד הנתבעים בסדר דין מקוצר על סך 127,900 ₪. בכתב התביעה נטען, כי בשנת 2008 התקשרו הנתבעים ביחד עם שאר דיירי הבניין עם התובעת בהסכם לביצוע עבודות חיזוק מבנה לפי תמ"א 38 בבניין. לטענת התובעת, הנתבעים התחייבו לשלם לתובעת כספים עבור בניית ממ"ד וביצוע שיפוץ בדירה.

לטענת התובעת בכתב התביעה, הנתבעים לא שילמו את התשלומים המגיעים לה וזאת לאחר שהעלו טענות שונות נגד התובעת.

כעת דורשת התובעת מהנתבעים לשלם לה את החוב הנטען.

הנתבעים טענו להתיישנות התביעה.

התובעת בתגובתה לטענת ההתיישנות עמדה על כך שבשנת 2010 הנתבעים הגישו תביעה ביחד עם שאר דיירי הבניין נגד התובעת בגין ליקויי בניה, אך הדיון בתביעתם זו הוקפא ולא חודש עם היום. כך גם עולה מכתב התביעה, כי בין נציגות הבית המשותף לתובעת התנהל הליך של בוררות אשר הסתיים בפסק הבורר אשר ניתן בשנת 2011.

התובעת טוענת, כי בפסק הבורר שניתן בשנת 2011 הורה הבורר על מחיקת התביעה שהגישו הנתבעים באותו הליך ביחד עם כלל דיירי הבניין.

לעמדת התובעת, מרוץ ההתיישנות החל רק ביום 25.10.11 עם מחיקת התביעה. עד לאותו מועד, לא היה באפשרות התובעת לפעול על מנת לגבות את כספה מכיוון שעניין השיפוצים שנעשו בביתם של התובעים היה תלוי ועומד בפני בית המשפט.

מנגד, הנתבעים טוענים כי העובדה שדיירי הבניין הגישו תביעה בגין ליקויי הבניה בבניין אינה עוצרת את מרוץ ההתיישנות וכך גם אינה מהווה מניעה פסיקתית לתובעת להגיש את תביעתה במסגרת התקופה הקבועה בחוק ההתיישנות.

בחינת נסיבות העניין מלמדת באופן ברור וחד משמעי כי תביעתה של התובעת התיישנה.