תא"ק 19802-08-10 מינהל מקרקעי ישראל נ' ת' ואח'

לפניי תביעה כספית לתשלום 68,317 ₪, בגין חוב עבור דמי חכירה.

רקע

1. הנתבע הינו יורשו של אביו, מר י' ת' (להלן: "ת' "). בשנת 1962 הפכו ת' ואשתו לחוכרים של בית מגורים הנמצא בהרצליה וזאת לאחר שהם נכנסו בנעליהם של החוכרים המקוריים. חוזה החכירה הינו לתקופה של 49 שנים, החל מיום 31.12.54.

2. לפי טענת הנתבע, אביו שילם במשך כל השנים את דמי החכירה כסדרם. החל משנת 1996 הפסיקה התובעת לשלוח לאביו שוברי תשלום שנתיים בגין דמי חכירה ועל כן סבר אביו כי אין צורך יותר בביצוע התשלומים.

3. ביום 18.8.96 שלח ת' מכתב אל התובע בקשר להיוון דמי החכירה. באותו מכתב נטען כי ההערכה שניתנה לנכס אינה ריאלית. לפיכך, ביקש ת' להפחית את ערכו של הנכס לצורך ביצוע חישוב דמי ההיוון. אציין כי הנתבע בעדותו טען כי אינו מזהה את חתימת אביו על מכתב זה ואינו מסכים כי מדובר במכתב שיצא תחת ידו.

4. בתגובה למכתב זה, השיב התובע למר ת' במכתב מיום 10.10.96, בו נרשם כי שמאי התובע החליט להקטין את השומה. בהתאם לכך, צורף למכתב הסכום החדש שיש לשלם בגין מבצע ההיוון ואת אפשרויות התשלום. ת' התבקש במכתב זה לציין בספח את אפשרות התשלום בה בחר ובהתאם לכך יישלח לו שובר תשלום. הנתבע לא אישר בעדותו כי מכתב זה התקבל בזמנו אצל אביו.

5. ביום 10.12.07 פנה ת' אל התובע וביקש הנחה בדמי החכירה, מאחר ואינו יכול לשלם את הסכום המבוקש וזאת בשל היותו נתמך סיעודי ובעל הכנסה נמוכה ביותר, כמו גם עקב היותו מוגבל בראייה.

6. בסוף שנת 2008 או בתחילת שנת 2009, ככל הנראה הגיע ת' להסדר תשלומים כזה או אחר עם המנהל, שכן אין מחלוקת שהוא חתם על טופס הוראת קבע של המנהל שמיועד לבנק שלו ושנושא תאריך 11.01.09. עם זאת, גם אין מחלוקת כי הבנק לא אישר בסופו של דבר את הוראת הקבע הנ"ל בשל מצבו הכספי של ת' .

7. ביום 30.04.09 פנה ת' במכתב אל משרד הבינוי והשיכון. במכתב זה הוא ביקש להסדיר את החוב שקיים אצל התובע. ת' ציין כי הוא בן 97, אלמן הגר לבדו וכי מצב בריאותו לא תקין וכן ציין שלא הגיע אליו שום מכתב או מסמך לגבי חוב שהיה קיים. לפי טענתו רק לפני כשנתיים ימים, הגיע מכתב מהתובע בקשר לחוב, אולם הוא לא יכול היה לעמוד בחוב זה וביקש מבנו לטפל בנושא. לפי הטענה פנייה לפקיד המנהל מר אבי אלמוזינו להקפאת החוב לא הועילה. לאחר שכנועים הסכימו להפחית את החוב ב- 5,000 ₪ והחתימו אותו על הוראת קבע. עוד צוין במכתב שהוא יודע שהיה מבצע לגבי חיסול חובות למנהל. ת' סיים את מכתבו בכך שביקש לאפשר לו לשלם את החוב שבמבצע שניתנו לכל תושבי ישראל וזאת לאור מצבו הכלכלי והבריאותי.

8. מסמך נוסף שנמצא בחומר הראיות שהוגש על ידי הצדדים, הינו מכתב המנהל אל ת' מיום 10.06.09 (ת/4). מכתב זה מהווה תשובה של סגן מנהל באגף פניות הציבור של המנהל ביחס למכתבו של ת' לראש הממשלה. לפי מכתב זה, ניתנו לת' שתי אפשרויות, האחת, להקפיא את החוב במצב הקיים, כאשר לא יישלחו אל ת' חשבונות דמי חכירה ולא יופעלו נגדו אמצעי גבייה, אולם החוב יצבור ריבית והצמדה ויעמוד לפירעון במידה ות' יעשה איזה שהיא פעולה בנכס. האפשרות השנייה, לפרוע את החוב תוך התחשבות במצבו, על ידי ביטול חלק מריבית הפיגורים ופריסת היתרה לתשלומים לשיעורים. דרך נוספת, לא קיימת, כך נאמר במכתב. עוד נרשם כי אם לא תינתן תשובתו של ת' למכתב תוך 30 יום גביית החוב תועבר לעורכי דין מטעם המנהל.

9. ביום 04.03.10 שלח המנהל מכתב אל ת' שבו צויין כי החוב לא סולק חרף פניות חוזרות ונשנות וכי אם לא יעשה כן יינקטו הליכים משפטיים (נספח ג' לתצהירו של עד התובע מר בקרמן).

10. ביום 7.12.10 או בסמוך לכך שלח הנתבע בשם ת' מכתב אל שר הבינוי והשיכון (ת/5). במכתב זה צוין כי התקבל מכתב מהמנהל לשלם חוב משנת 1994 בצירוף ריבית והצמדה. צוין כי ת' הינו אדם זקן אלמן ועיוור עם נכות של 100%, לרבות אישורים של הביטוח הלאומי לפיהם מוצמד לו עובד זר ל- 24 שעות ביממה. עוד צוין כי לפני 3 שנים פנה הנתבע אל המנהל וביקש שישלחו אליו את כל הדואר שמיועד לאביו כדי שיוכל לטפל בנושא ואכן מאז התשלומים שמגיעים הינם על שמו של הנתבע. לבסוף, התבקש השר להתחשב במצב ולהורות למנהל לשלוח את החוב ללא הצמדה וריבית, שאותו מוכנים הנתבע ואביו לשלם למרות המצב הכלכלי הקשה. כן צוין כי הגיע לידיהם זימון לבית המשפט בעניין החוב הנ"ל, אולם אין באפשרותם לשכור שירותי עו"ד שייצג אותם עקב מצבם הכלכלי.

11. ביום 26.12.10 השיב יועץ השר למכתב הנ"ל של הנתבע וציין כי לשם הפחתת מרכיב הריבית בסכום של 6,485 ₪, יש להמציא אישור עדכני בגין נכות של 100% מהמוסד לביטוח לאומי. עוד צוין כי ההסדר יכלול פריסת תשלומים לשביעות רצונו של הנתבע.

12. כארבעה חודשים קודם למכתב הנ"ל, ביום 10.8.10, הגיש התובע את התביעה דנא, שבו הוא עותר לחייב את הנתבע בתשלום יתרת החוב של דמי החכירה נכון ליום הגשת התביעה, אשר עומדת על 68,317 ₪.

13. בכתב הגנתו טוען הנתבע כי הוא התגורר עם אביו ז"ל מאז שנולד. בערוב ימיו הפך אביו המנוח לעיוור ונעזר בו לניהול ענייניו לכן הוא בקיא בכל הניירת. עד שנת 1996 שילם אביו את דמי החכירה כסדרם, בהתאם לטופס סגול של דרישה לתשלום שהתקבל בביתם. לאחר שהפסיקו להגיע דרישות התשלום סברו הנתבע ואביו כי אין עוד צורך לשלם דמי חכירה.

14. הנתבע מציין כי אביו היה קפדן מאוד לשלם כל חשבון ולכן הוא שילם כל תשלום שהגיע אליו. הנתבע מציין כי בשנת 2005, המנהל ערך מבצע היוון של הדירות בשכונה ולו אביו ז"ל היה מקבל הודעה על כך, היה אמור להיות מחויב בסכום של כ- 20,000 ₪, כפי ששילמו השכנים מר אליהו אוזם ומשפ' חיים.

15. עוד טוען הנתבע בכתה הגנתו כי בשנת 2007 קיבל אביו פנייה לתשלום חוב של 70,000 ₪ עבור היוון דמי חכירה ועבור חובות של הנכס. בעקבות הפנייה, הגיע הנתבע עם אביו למנהל וביקש לקבל טופס מתוקן בהתאם לסכום ששילמו השכנים. המנהל סירב לכך והפקיד ששמו אבי אלמוזינו, אמר שהמנהל לא נוהג לאפשר תשלום מבצעי היוון רטרואקטיבית במחיר היסטורי וזאת ללא קשר אם נשלחה הודעה על מבצע ההיוון אם לאו.