תא"ק 19107-11-15 בנק הפועלים רחובות 12615 נ' גודין ואח'

התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר והנתבעת 2 הגישה בקשה לרשות להגן נתמכת בתצהיר.

בדיון נחקרה המבקשת על תצהירה, וב"כ הצדדים הגישו סיכומים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, ושמעתי את החקירה, ועיינתי בסיכומים, אני קובעת כי דין הבקשה להתקבל בטענה של העדר גילוי נאות מטעם התובע, ובטענה זו בלבד.

הנתבעת טענה בתצהירה כי היא עולה חדשה, איננה שולטת בשפה העברית ונתבקשה על ידי חברתה, גב' גודין, לסייע לבנה, ולחתום על כתב ערבות לטובתו, תוך שגב' גודין הבטיחה לה שהערבות היא עניין פורמלי, נוכח השעבוד שהוטל על הציוד, והנתבעת הסכימה עקב יחסי חברות ואמון שנתנה בחברתה.

טענת הנתבעת כנגד צד ג', חברתה של הנתבעת, אינה טענת הגנה ראויה למתן רשות להגן כנגד תביעת התובע.

כמו כן, הטענות שהעלתה הנתבעת בגין מצב כלכלי, אינן טענות הגנה כנגד התביעה, ולכל היותר יכול שיהוו עילה לבקשה לחקירת יכולת למתן צו תשלומים בהתאם ליכולתה הכלכלית במסגרת הליכי הגבייה.

הנתבעת הצהירה בסעיף 25 לתצהירה כי מיום שחתמה על כתב הערבות, לא קיבלה כל התראה או הודעה מהבנק. טענה זו נסתרה והופרכה בחקירתה הנגדית של הנתבעת, בה אישרה בעדותה כי קיבלה מכתב לפני נקיטת הליכים ואף חתמה על המכתב, וטענה שהגיע שליח ביקש שהיא תחתום, והיא חתמה וזרקה את המכתב.

הדבר מעיד על התעלמות וחוסר התייחסות של הנתבעת למשמעות הערבות שהיא חתומה עליה ביודעין, כפי שהעידה ואישרה שידעה שהיא הולכת לסניף הבנק לחתום על ערבות להלוואה.

(ראה עמ' 1, שורות 16-22 ועמ' 2, שורות 1-4 לפרוטוקול מיום 10/05/16).

ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו כי התובע לא פנה בדרישה אל החייב העיקרי, אלא שאין מקום לקבל את טענת הנתבעת, לפיה הבנק פנה אל הערב בטרם ביצע הליכים כנגד החייב העיקרי, הואיל ובתיק ניתן פסק דין כנגד הנתבע 1, הוא החייב העיקרי.

הטענה היחידה שנותרה כטענת הגנה ראויה להישמע, הינה טענה בדבר אי ביצוע גילוי נאות בניגוד לסעיף 22 לחוק הערבות, תשכ"ז – 1967, אלא שטענה זו נטענה באופן כללי וסתמי, ולא פורטה כדבעי. הלכה פסוקה היא כי על הנתבע להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו, ובמקרה דנן, טענות ההגנה בעניין סעיף 22 לחוק הערבות, הינן קלושות, באופן שיש מקום להתנות את מתן הרשות להגן בהפקדת סכום כסף בקופת בית המשפט.