תא"ק 18931-11-13 זרבי הנדסה בע"מ נ' מחאמיד

התובעת, שעיסוקה באספקה והתקנתן של מערכות מיזוג אויר, חתמה הסכם עם הנתבע (קבלן בנין) בו הוסכם, כי תבצע היא בעבורו עבודות מיזוג אויר במרכז המוסיקה באור עקיבא.

ההסכם צורף כנספח א'.

בין היתר הוסכם, כי התמורה החוזית תהא צמודה למדד.

כתב התביעה מציין, כי נותר חוב של הנתבע כלפי התובעת, בשערוך ליום הגשת התביעה, היינו, כסכום התביעה.

הנתבע הגיש בר"ל בשלהי 2013 הנסמכת בתצהירו בו מוצהר בין היתר, בסעיף 6, כי התובעת קיבלה את מלוא התמורה עבור ביצוע העבודות ואף נותרה חייבת לנתבע כ-2,347₪.

עוד מוצהר, כי הוסכם בין הצדדים, כי התמורה תהא צמודת מדד עפ"י החוזה שבין הנתבע לבין מרכז המוסיקה וכך היה.

עפ"י נספח ב' של הבקשה (חישוב התייקרות) נותר החוב כלפי המצהיר כאמור לעיל.

בדיון שהתקיים ביום 18/2/2014 הודיע ב"כ המשיב , כי הוא מסכים ליתן הרשות להתגונן, אולם לאחר מכן חזר בו מן ההסכמה וביקש לחקור את המבקש.

העד לא ידע לומר עפ"י איזה מדד הוצמדו הסכומים נשוא ההסכם בינו לבין עיריית אור עקיבא.

ושב על הטענה, כי בינו לבין התובעת הוסכם על מדד הזהה לזה שבהסכם בינו לבין עיריית או עקיבא. את המדד המוסכם עם העירייה לא ידע העד גם לאחר שנשאל כמה פעמים.

סיכומי המבקש מיום 4/3/2014 אינם אלא חזרה על האמור בבקשה ובתצהיר המצורף לה.

סיכומי המשיבה מיום 16/3/2014, אף היא מחדדת את טענת ההגנה היחידה של הנתבע, היינו, כי שילם לתובעת (בסעיף 3 לסיכומים נרשם בשוגג "לנתבעת") עפ"י המדד שהיה מוסכם בינו לבין עיריית אור עקיבא.

התובעת סבורה, כי זו הגנת בדים שכן במכתב רואה החשבון שצורף ע"י הנתבע ציין האחרון, כי הוא לקח בחשבון לצורך חישוב הפרשי הצמדה את מדד המחירים לצרכן.