תא"ק 18793-08-13 בנק לאומי לישראל בעמ נ' חודורי ואח'

1.זוהי בקשת רשות להגן של המבקשים כנגד תביעה שהגיש המשיב בסדר דין מקוצר על סך 85,945 ₪.

2.על-פי הנטען בכתב התביעה, ניהלו הנתבעים חשבון אצל המשיב בסניף כיכר סירן. חשבון המבקשים הפך לדדיטורי ויתרת החובה נכון ליום 5.8.2013 הסתכמה בסך 84,340 ₪ כאשר הריבית חושבה עד ליום 30.6.2013. ליתרת חובה יש לצרף ריבית בסך 605 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. המשיב פנה למבקשים בדרישה כי יפרעו את חובם אולם המבקשים לא פעלו על פי הדרישה.

3.בבקשת הרשות להגן מטעם המבקשים נטען כי הסיבה היחידה להגשת התביעה נעוצה ברשלנות רבתי של המשיב אשר חסם את כרטיס האשראי והעמיד את האשראי בחשבון המבקשים לפרעון מיידי וזאת מבלי לתת למבקשים כל התראה מוקדמת ומבלי לאפשר להם לבצע העברה בנקאית לחשבון על מנת שלא להימצא בחריגה ממסגרת האשראי. המבקשים סובלים ממחלות קשות (נספחים ב' ו-ג' לבר"ל). המבקש 2 הינו גמלאי שעבד אצל המשיב.

טענות המבקשים:

4.לטענת המבקשים הסיבה בגינה פעל הבנק כאמור וללא התראה מוקדמת הינו עיקול ע"ס 4,000 ₪ שהוטל ע"י צד ג' בגין חוב המבקשת 1.

5.מסגרת האשראי בחשבון המבקשים הסתכמה בסך 10,000 ₪ בחשבון העו"ש ו-35,000 ₪ בכרטיסי האשראי. צרוף כלל החיובים החודשיים בחשבון לא עלה ע"ס 4,000 ש"ח והמבקשים דאגו מידי חודש לבצע העברה בנקאית לחשבון מבעוד מועד ועל מנת שלא לחרוג ממסגרת האשראי. כך עשה המבקש 2 ביום 27.3.2013 עת ביקש לבצע העברה של 4,000 ₪ וכך נעשה גם ביום 31.3.2013, עת ביקש לבצע העברה של 3,300 ₪, אלא שלא עלה בידי המבקש לבצע את ההעברות (נספח ו' לבר"ל). המבקש בירר פשר הדבר ונדהם לגלות כי המשיב חסם את האפשרות לפעול בחשבון. במכתב מיום 31.3.2013 (נספח ז' לבר"ל), דרש המבקש לבטל לאלתר את חסימת החשבון והתחייב לסלק את כל יתרת חובותיו במהלך החודשים אפריל-מאי 2013. רק ביום 4.4.2013 התקשרה נציגת המשיב ומסרה למבקש כי כרטיס האשראי נחסם והוראת הקבע לתשלום המשכנתא הוחזרה, עקב העיקול ע"ס 4,000 ₪ אשר הוטל בחשבון.

6.הבנק לא הודיע למבקשים על דבר העיקול ולא עלה בידם אפשרות לבטלו בטרם הורה על ביטול המסגרת וחסימת כרטיסי האשראי. ניסיונות המבקשים להעמיד את הבנק על טעותו לא צלחו, לרבות פניות למנהלת הסניף ולמנהלת המרכז.

7.ביום 15.7.2013 התקיימה פגישה בין המבקשת 1 למנהלת הסניף. מנהלת הסניף הציעה להעמיד למבקשים הלוואה בפריסה לתשלומים לסילוק מלוא יתרת החובה בחשבון. המבקשת 1 השיבה למנהלת הסניף כי תיידע את המבקשת 2 בדבר ההצעה ולאחר מכן ימסרו המבקשים עמדתם להצעה. המבקשים החליטו לסלק חלק נכבד מיתרת החובה בחשבון ואת היתרה הנוספת ביקשו להסדיר באמצעות הלוואה שתפרע בתשלומים והתקשרו מספר פעמים למנהלת הסניף על מנת לעדכנה בעמדתם ולקבוע פגישה להסדיר את תנאי הפרעון אלא שמנהלת הסניף לא ענתה לפניות המבקשים. כעבור מספר ימים הודיעה מנהלת הסניף למבקשים כי לאחר שלא השיבו להצעתה עבר החשבון לתביעה משפטית.

8.המבקשים לא אמרו נואש וביום 15.8.2013 נפגשו עם מר תמיר לרר מהמרכז אשר הבטיח להם כי יבדוק את הטענות שפרסו בפניו. מאחר ולא התקבלה כל תשובה שיגרו המבקשים ביום 2.9.2013 מכתב בו פרטו את רשלנות המשיב ואת מחדליו כאשר ביטל להם את כרטיס האשראי, לא אפשר להם לזכות את החשבון והעמיד את היתרות לפרעון מיידי ללא כל התראה. במכתב ביקשו המבקשים להשיב את המצב לקדמותו (נספח ח' לבר"ל). גם למכתב זה לא ניתן כל מענה. המבקשים פנו שוב ביום 24.9.2013 ומחו על הזלזול מצד המשיב לפניותיהם ועל העוול והפגיעה הקשה שנגרמו להם (נספח ט' לבר"ל). ביום 16.10.2013 השיבה ב"כ המשיב למבקשים כי לא ניתן להשיב המצב לקדמותו, כי הבנק דוחה את דרישת המבקשים להתנצלות וכי על המבקשים לפרוע את מלוא יתרת החוב בחשבון (נספח י' לבר"ל).