תא"ק 18290-11-14

התובעת הגישה תביעה לסילוק יד כנגד הנתבעים.

עוד בטרם התקיים דיון בתביעה, פונתה הדירה וההליך התייתר ועל כן התביעה נדחית.

בית המשפט אפשר לתובעת לטעון לעניין הוצאות, ולאחר שהתקבלה תגובת הנתבעים ותשובת התובעת, תינתן החלטה אף בעניין זה.

התביעה כאמור הייתה אך ורק לסילוק יד ולא תביעה כספית. כפי שעלה מן התביעה, במועד בו הוגשה התביעה, טרם הסתיימה תקופת השכירות שהייתה מוסכמת על הצדדים, אלא שלטענת התובעת הנתבעים לא אפשרו לה להציג את הדירה לקונים פוטנציאליים תוך הפרת ההסכם בין הצדדים ועל כן ביקשה סילוק ידם.

הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן ובמסגרתה טענו כי בכוונתם לפנות את הדירה במועד המוסכם וכי אין להם כל התנגדות להראות את הדירה לרוכשים פוטנציאליים ובלבד שהדבר יתרחש במועד שהסכימו עליו מראש.

בין הצדדים היו מחלוקות נוספות בנוגע להצגת הדירה בפני רוכשים פוטנציאליים, אולם כאמור לעיל, הדירה פונתה ולא היה טעם עוד בקיום דיון.

טוענת כעת התובעת כי הדירה פונתה באיחור של יום, כי הנתבעים גרמו לה נזק ונגרמו לה עלויות בניהול ההליך שאותן היא מבקשת לקבל.

לאחר שעיינתי במסמכים בתיק, בבקשה, בתגובה ובתשובה, אני סבורה כי אין מקום לפסיקת הוצאות בהליך זה אשר ספק אם היה טעם בהגשתו ובית המשפט ציין זאת כבר בהחלטה הראשונה מיום 22.12.14. ההליך הוגש בטרם הסתיים מועד השכירות המוסכם ועילת הפינוי היחידה הייתה הפרה של הסעיפים בעניין הצגת הנכס לרוכשים פוטנציאליים וכניסה לנכס על ידי התובעת. לא סביר היה להניח כי יתקיים דיון בהליך טרם מועד הפינוי ועל כן סביר יותר היה להמתין למועד הפינוי וככל שהיו לתובעת טענות לנזקים כספיים עקב התנהלות הנתבעים, להגיש תביעה כספית בעניין זה. לא וודאי כי הפרת סעיפים 3.13 ו – 3.14 להסכם השכירות מהווה עילה לפינוי המושכר וכאמור לעיל, הנתבעים הכחישו כי הפרו סעיפים אלה.