עיריית רמת גן נ' בן חיים

המשיבה הגישה כתב תביעה מתוקן בסדר דין מקוצר בסכום של 45,363 ₪, בגין חובות ארנונה המגיעים למשיבה כרשות מקומית לתקופה שמיום 01/01/07 עד 31/12/08.

על פי כתב התביעה המתוקן, ניתן פסק דין בהליך משפטי בין הצדדים, בתיק 6121-03-10 בבית משפט השלום בתל אביב, בעניין חיוב תשלומי ארנונה בגין הנכס לתקופה מיום 01/01/09 עד 28/02/10, ונוכח פסק הדין, העמידה התובעת את אופן החיוב לתקופה נשוא התביעה, דהיינו מיום 01/01/07 עד יום 31/12/08, בהתאם לקביעות פסק הדין, והתביעה הוגשה בגין יתרות החוב לשנת המס 07 ו – 08, בהתאם לאמור בפסק הדין.

ביום 22/03/16, ניתנה החלטה בתיק דנן כי לאור מתן פסק הדין בתיק הנ"ל אשר ניתן בין אותם צדדים, קיים השתק פלוגתא בכל הנוגע לשטח העסק של 388 מ"ר, ולסיווג העסק של תעשייה, והמשיבה הגישה כתב תביעה מתוקן בהתאם להוראות החלטה מיום 22/03/16.

המבקשת הגישה בקשת רשות להגן, כאשר המשיבה וויתרה על חקירת המצהיר מטעם המבקשת, וב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם לתיק בית המשפט.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בבקשה ובתצהיר ובסיכומי הצדדים, עולה כי אין מקום במקרה דנן למתן הרשות להגן, והמבקשת לא הצביעה על טענת הגנה אפשרית הראויה להידון.

ב"כ המבקשת טען כי לאור העובדה שהמשיבה וויתרה על חקירת המצהיר, יש לראות את המשיבה כמי שמסכימה למתן הרשות להגן, ואין מקום שבית המשפט יתעלם מהסכמה זו.

ב"כ המשיבה טען בסיכומיו כי מאחר והפלוגתאות בתיק הינן משפטיות גרידא, ועל מנת לחסוך זמן שיפוטי ומזמנם של הצדדים, הסכים לוותר על החקירה, תוך הגשת סיכומים, למרות שהמשיבה עומדת על מלוא טענותיה לעניין דחיית בקשת הרשות להגן.

לאור טענת ב"כ המשיבה, אין מקום לראות בוויתור על החקירה של המצהיר מטעם המבקשת, כהסכמה למתן הרשות להגן, ויש מקום להתייחס לטענות הצדדים לגופו של עניין.

המבקשת טענה בסעיף 4 לתצהירה כי למשיבה אין סמכות להגשת כתב התביעה, והסמכויות שהוענקו לתובעת, עיריית רמת גן, אינן חלות על התקופה שקדמה לתאריך ההכרזה.