אבו זיד ואח' נ' סאסי

התובעים הגישו תביעה כספית כנגד הנתבע, תביעה בסדר דין מקוצר על סך של 1,424,500 ₪, לצורכי אגרה, אשר שולמה.

התביעה מתבססת על נספח א' אשר הנו הסכם בין הצדדים לביצוע עבודות בנייה לבניית ביתו של הנתבע וכן על נספח ב', אשר כנטען בכתב התביעה, נטען כי מדובר בנספח "תוספות ושינויים" אשר נחתם בין הצדדים, על סך של 509,900 ₪.

לטענת התובעים בסה"כ היה על הנתבע לשלם להם סך של 2,005,300 ₪, בתוספת מע"מ כחוק. (2,346,201 ₪ כולל מע"מ. תוספת שלי. ר.פ).

בנוסף טוענים התובעים כי הנתבע זייף צ'ק הביטחון אשר בידיו והגישו לביצוע בלשכת ההוצל"פ בטבריה על סך של כ- 1,000,000 ₪.

הנתבע הגיש בקשה לדחיית התביעה, בשל קיומו של הליך מקביל אשר עתיד להסתיים, הליך זהה בטענותיו ובין אותם צדדים או לחילופין למחיקת כותרת התביעה.

לאחר הגשת בקשה זו, הגיש הנתבע בקשה לסעד נוסף, להטלת עיקול זמני על האגרה אשר שולמה ע"י התובעים וזאת מן הנימוקים המפורטים בבקשה. לטענת הנתבע בבקשתו זו, בתאריך 1/5/18 ניתן פסק דין ע"י בית המשפט בטבריה, כב' השופטת ברכה לכמן, בת"א 5486-06-15 (להלן: "התיק בטבריה").

לטענת הנתבע בפסק הדין בתיק בטבריה נקבע בין השאר, כי המסמך נספח ב' לתביעה כאן הנו מזויף וכי למעשה קביעה זו מבססת הבקשה לדחיית התביעה על הסף, הואיל ומדובר כאן בתביעת סרק. עוד טוען הנתבע כי לאור תוצאות התיק בטבריה, סביר כי התובעים יבקשו למחוק את התביעה.

על כן טוען הנתבע כי הואיל ובמסגרת התיק בטבריה נפסק כי על התובעים לשלם לו כספים, מתבקש בית המשפט וככל שתוגש בקשה למחיקת התביעה, שלא להשיב לתובעים האגרה ששולמה כמקובל, כי אם לעכבה עד אשר ישלמו התובעים הכספים אשר נפסקו כנגדם במסגרת התיק בטבריה.

התובעים הגישו תגובה לבקשות השונות ובהתאם להחלטתי הוגשה תשובה מטעם הנתבע, במסגרתה כלל הנתבע, בין השאר, טענה להשתק פלוגתא כנגד התובעים, לאור מסקנות פסק הדין בתיק בטבריה.

דיון והכרעה: