תא"ק 17596-09-13 עיריית שפרעם נ' חואלד

בענין : בקשת לביטול פסק דין מיום 25.11.13

1. ביום 9/9/13 הגישה התובעת כנגד הנתבע תביעה בסדר דין מקוצר על סך 73,999 ₪ בגין חובות ארנונה, מים, ביוב, רשת ביוב ואכיפה שנצברו בשנים 2001 – 2012. כתב התביעה מפרט כנדרש את מרכיבי החוב וכן את הסכומים ששולמו על ידי הנתבע ועל ידי בני משפחתו על חשבון החוב. עוד מצוין בכתב התביעה כי ננקטו הליכי גבייה מינהליים.

2.ביום 1/10/13 המציא המוסר הפרטי סולימאן מוסטפא את כתב התביעה לטארק, בנו של הנתבע המתגורר עימו. משלא הוגשה בקשת רשות להתגונן, ניתן ביום 25/11/13 פסק דין בהעדר על בסיס האמור בכתב התביעה.

3.ביום 19/10/14 הוגשה הבקשה שבפניי לביטול פסק הדין. נטען כי למבקש נודע על פסק הדין בסמוך ליום 23/9/14. נטען על בסיס אישור שהיית אסיר כי הנתבע שהה בכלא מיום 19/6/13 עד 23/3/14. נטען כי במעמד ביצוע המסירה, הודיע בנו של הנתבע טארק למוסר כי הנתבע מרצה מאסר ולמרות זאת לא הומצא כתב התביעה לנתבע עצמו בכלא כמתחייב מהוראות תקנה 492(6) לתקנות סדר הדין האזרחי. עוד הלין הנתבע על כך שכתב התביעה לא הומצא גם לבא כוחו, אשר ייצג אותו בתביעה הקודמת באותו עניין

בתא"מ 51852-12-11, אשר נמחקה ביום 22/4/13 לאחר שבא כוח התובעת לא היה ערוך לקיום ישיבת הוכחות.

4.לגופו של עניין, נטען כי אין הצדקה לנקוט הליכי גבייה מינהליים לצד תביעה אזרחית. נטען כי חלק מרכיבי התביעה התיישנו. נטען כי ביום 26/1/08 הושגה הסכמה בין הנתבע לבין מי מהעירייה לפיה ניתנו המחאות בסך של 10,000 ₪ עבור שנת 2008 והשנים שלפני, כאשר הנתבע הניח כי סכום זה מהווה כל החוב הרובץ על שמו במשרדי העירייה. נטען כי בתקופה בה כיהן עורסאן יאסין כראש העיר, הוענק לו פטור מתשלום ארנונה בשיעור של 80% בשל מחלת עיניים ודלקת פרקים בידיים. עוד נטען כי כאשר הנתבע שהה במאסר, הוסדר חלק נכבד מסכום החוב על ידי בתו.

5.הבקשה הומצאה לב"כ התובעת ביום 26/11/14 והיה עליו להשיב לאמור בה תוך 20 יום ממועד קבלתה. משלא הוגשה תגובה, יש להכריע בבקשה על בסיס החומר המצוי בתיק.

6.לאחר ששקלתי את טענות הנתבע החלטתי כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק ואף לתת לנתבע רשות להתגונן בטענות שהועלו בבקשתו.

7.בכל הנוגע להליך שקדם למתן פסק הדין, מצאתי כי לא נסתרו טענות הנתבע בכל הנוגע לפגמים שנפלו בהליך. כאשר נתבע מרצה מאסר, יש להמציא את כתב התביעה לנתבע עצמו באמצעות מחלקת האסיר בשירות בתי הסוהר. תוצאה שכזו מתחייבת הן מהוראת תקנה 477 בדבר ביצוע המצאה ככל האפשר לנמען לגופו, הן מהוראת תקנה 492(6) בכל הנוגע לאופן ההמצאה לנמען הכלוא בבית הסוהר והן מהוראת תקנה 481 בדבר המצאה לבן משפחה. כאשר הנמען מרצה מאסר בן מספר חודשים, לא ניתן לומר כי המצאה שמבוצעת לבן משפחה בביתו של הנמען, מהווה המצאה לבן משפחתו הגר עמו כפי שנדרש בתקנה 481.