תא"ק 17361-12-14

לפניי בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה כספית שהגיש המשיב (להלן: "הבנק") בסדר דין מקוצר.

התביעה הוגשה כנגד המבקשת וכנגד שני נתבעים נוספים; הגב' קראיס לאה, כמי שניהלה חשבון אצל הבנק המשיב ונותרה חייבת בגין אשראי בחשבון העו"ש ויתרת חוב בגין הלוואות (להלן: "החייבת העיקרית"), וכנגד המבקשת ומר רבינוביץ דימיטרי, כמי שערבו להחזרת ההלוואה, בסך של 100,000 ₪, שנטלה הגב' קראיס מהבנק.

הגב' קראיס לא הגישה בקשת רשות להתגונן ומשכך, ניתן כנגדה פסק דין בהעדר הגנה. הנתבע הנוסף, מר רבינוביץ, הגיע להסדר פשרה עם הבנק, לאחר הדיון בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה על ידו, הסדר אשר קיבל תוקף של פסק דין.

המבקשת הגישה בקשת רשות להתגונן נתמכת בתצהירה. עיקר טענת המבקשת הינה כי הבנק לא גילה לה פרטים מהותיים טרם החתימה על כתב הערבות ובעיקר לא גילה לה פרטים אודות מצבה הכלכלי של החייבת העיקרית.

טוענת המבקשת כי הבנק נתן לחייבת העיקרית בשנת 2010 הלוואה בסך של 40,000 ₪. בעת חתימתה על כתב הערבות להלוואה שנטלה החייבת העיקרית בסך של 100,000 ₪ בחודש ינואר 2014, לא הבהירו לה נציגי הבנק את רמת הסיכון אליה נחשפה בעת חתימתה על כתב הערבות.

הבנק אף לא הודיע לה כי החייבת העיקרית חורגת ממסגרת האשראי וכי היא לא עומדת בתשלום ההחזרים החודשיים של ההלוואה הראשונה משנת 2010, נתן לחייבת העיקרית הלוואה שלישית במספר ביום 13.8.14, ולא טרח ליידע את המבקשת כי החייבת העיקרית לא עומדת בתשלומי ההלוואה לה ערבה.

טוענת המבקשת כי לו ידעה בזמן כי החייבת העיקרית הסתבכה כלכלית היתה נמנעת מלחתום על ערבויות נוספות לחייבת העיקרית בשנת 2014. כמו כן, היתה משפיעה על החייבת העיקרית לעמוד בהתחייבויותיה. הבנק, בהתנהלותו הרשלנית חשף אותה לסיכונים פיננסיים כבדי משקל וגרם לה לנזקים.

דיון והכרעה:

בדיון בפני נחקרה המבקשת על תצהירה והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובסיכומי הצדדים ולאחר ששמעתי חקירת המבקשת בפני, החלטתי לקבל הבקשה וליתן למבקשת רשות להתגונן.