תא"ק 1719-01-17 גמרמן נ' כלף ואח'

לפניי בקשה מטעם התובע למתן פס"ד בהיעדר בקשת רשות להתגונן במועד נגד שני הנתבעים, ובקשה נגדית מטעם שני הנתבעים להארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן עד למועד שבו היא הוגשה בפועל ביום 28.02.17.

לצורך הבנת הדברים תחילה אסקור את ההליכים העיקריים עד כה:

• ביום 01.01.2017 התובע הגיש נגד הנתבעים תביעה "חוזית" בסדר דין מקוצר ע"ס של 1,325,000 ₪. עפ"י הנטען בכתב התביעה, הנתבע 1 התקשר עם התובע לצורך חיזוק ושיפוץ הנכס הקיים במסגרת תמ"א 38, אשר לפיו יפוצל הנכס לשתי יחידות דיור. ע"פ הסכם הקומבינציה, הנתבע יקבל את דירת הגן והתובע יקבל את דירת הגג. בגין קבלת דירת הגג, התחייב התובע לשלם סך של 700,000 ₪ וכן מימון ושיפוץ הנכס עד לסך של 800,000 ₪ נוספים. בנוסף נרשמה הערת הזהרה לתובע על הנכס ובמקביל נרשמה הערת הזהרה לנתבע על נכס אחר. בנוסף סוכם בין הצדדים כי אם יאשרו דירות נוספות ע"י הועדה המקומית לתכנון ובנייה, החלוקה תתקיים באופן שווה. כמו כן, סוכם כי דמי השכירות שיתקבלו בגין הנכס הקיים יחולקו באופן שווה. כמו כן, נקבעה ערבות אישית ע"י הנתבע 2.

  לאחר חתימת ההסכם הושג ע"י התובע תוכנית לבניית חמש דירות במקום שתי היחידות, תוכנית זו אמורה להשביח את הנכס, אך גם כרוכה בבנייה והריסה מחדש. כפי הנטען, הנתבע 1 מכר לשוכר הנמצא בנכס, דירה בפרויקט ללא ידיעתו או הסכמתו של התובע. זאת ועוד, נטען כי הנתבע הטעה את התובע באשר לדמי השכירות החודשיים שהתקבלו על הנכס על הקיים. לטענתו, הנתבע הציג מצג שווא של הסכם השכירות, שכן הנכס הושכר בעבר בסך של 6000 ₪ ואילו לאחר חתימת ההסכם, הוא הושכר בסך של 2500 ₪. לטענת התובע, בפועל, הנתבע לא העביר לתובע את הסכומים המוסכמים לו ע"פ החוזה תוך אי גילוי של הסכם השכירות שהיה בפועל.

  שלוש שנים לאחר חתימת החוזה סוכם בין הצדדים על פירוק השיתוף, החזר בסך 700,000 ₪ ע"י הנתבע וכן תשלום בסך 600,000 ₪ ע"י הנתבע תוך 12 חודשים ממועד החתימה על הסכם הפירוק. בנוסף, סוכם על הסרת הערות ההזהרה באופן הדדי.

• ביום 01.01.17 הגיש התובע בקשה לעיקול זמני במעמד צד אחד של הנכס, דמי השכירות, והנכס עליו נרשמה הערת הזהרה לנתבע.

  • ביום 01.01.2017 ניתנה החלטה במעמד צד אחד לפיה הבקשה לעיקול נדחית מהנימוקים שפורטו בהחלטה.

• ביום 12.01.17 הגיש התובע בקשה חוזרת לעיקול זמני במעמד צד אחד של הנכס, דמי השכירות, והנכס עליו נרשמה הערת הזהרה לנתבע. הוגשו נימוקים באשר לטענות השיהוי, קיומו של חשש סביר באי מתן הצו, קיומה ושוויה של הבטוחה, מצבם הכלכלי של המשיבים, ראיות להתחמקות לכאורה של הנתבעים, קיומם של הליכים משפטיים אחרים המתנהלים נגד הנתבעים.

  • ביום 15.01.2017, ניתנה החלטה לפיה יוטל במעמד צד אחד עיקול זמני כמפורט בבקשה ובהתאם לתקנות 362, 364(א), 364(ב), 366 ו-374 לתקסד"א.