קצין נ' אקדמאי

לפני בקשת המבקש (להלן – הנתבע) למחיקת כותרת ולחילופין בקשה למתן רשות להתגונן.

כתב התביעה

המשיב (להלן- התובע) הגיש תביעה ע"ס 19,007.58 ₪ כנגד הנתבע בהתבסס על הסכם שכר טרחה מיום 28.12.11 (להלן – ההסכם).

לטענת התובע. בהתאם להסכם היה על הנתבע לשלם 800 ₪ ריטיינר לא כולל מע"מ בגין 10 שעות עבודה ראשונות, וכן סך של 800 ₪ כולל מע"מ עבור כל שעה נוספת או חלק ממנה.

לטענת התובע הוא סיפק שירותים לנתבע וחובו של הנתבע על פי הסכם שכה"ט נכון ליום 20.1.16 (החשבון האחרון שנשלח לנתבע) עמד על סך של 18,860 ₪ המגיעים כיום לסכום התביעה.

בקשה למחיקת כותבת / בקשת רשות להתגונן

לטענת הנתבע, ההסכם היה ליעוץ וניהול מו"מ בעניינים בינו לבין אשתו. היועץ והמו"מ הסתיימו בתוך חודש וחצי ללא תוצאה, כאשר השעות שהושקעו עמדו על פחות מ- 7 שעות.

לאחר מכן ייצג התובע את הנתבע בהליכים משפטיים בינו לבין גרושתו בבי"ד רבני ובבימ"ש למשפחה. על ייצוג זה כלל לא נחתם הסכם שכ"ט בכתב.

הנתבע שילם על ייצוג רב השנים סך של 66,800 ₪ שהוא מעל ומעבר למגיע לתובע.

מאחר והסיכום נעשה בע"פ יש למחוק את הכותרת ולהעביר את התיק למסלול של סדר דין מהיר.

התיק הסתיים בפסק דין חלוט ביום 27.3.14. במשך כמעט 3 שנים מבקש הנתבע לקבל את תיקו מהתובע, אשר מתנה זאת בתשלום נוסף של כ- 18,000 ₪, שחלקו נובע מפעילות לאחר הגשת הסיכומים שאין בהם כל צורך או הסבר.

ביום 28.1.4 קיבל הנתבע מהתובע מייל עם סכום החוב הסופי בסך 50,877 ₪. הנתבע שילם 50,000 ללא דרישה לפירוט וסבר שבזה תם העניין. זמן קצר לאחר מכן ניתן פסק דין בבימ"ש לענייני משפחה ולא הוגש ערעור.

לטענת הנתבע התוספת היא מעין "נקמה" על סירוב הנתבע לשלם 1.5% בגין שכ"ט כונס, לאחר שהתובע מונה למכירת הנכס על ידי ביהמ"ש לענייני משפחה, והסכמתו לשלם רק 1% בתוספת מע"מ, כפי שהסכימו הצדדים. גם כך מדובר בשכר של 35,000 ₪ עבור מכירת הדירה בנפרד מהשכר בגין ייצוג בערכאות. לאחר מכן נולד החוב הנוסף והתובע היה נכון לבטלו אם יסכים הנתבע לשכ"ט כונס בסך של 1.5%.

בכתב התביעה לא מופיע פירוט השעות הנדרשות ומדובר ככל הנראה בהגזמה, הכללת הכנסות מתיק הכינוס באופן פסול ועוד.

מעבר לכך טוען הנתבע, כי התובע התרשל רבתי בניהול התיק בבימ"ש לענייני משפחה. התובע לא הגיש את מסמכי החוב לביהמ"ש דבר שהביא לכך שהנתבע חוייב בחוב משותף לשני הצדדים בסך של כ- 117,000 ₪. גם בסיכומיו התעלם התובע מעניינים ברורים שהיה מקום להתייחס אליהם. גם ביהמ"ש לענייני משפחה פסק בפסק הדין, כי חלק מחיוביו של הנתבע נבעו מהתרשלות זו. הנתבע שומר על זכותו להגיש תביעה שכנגד. התביעה הוגשה בחוסר תום לב והיא חסרת כל בסיס עובדתי או משפטי.

לטענת הנתבע, אין כל חוזה לעניין ייצוגו של הנתבע בבימ"ש וגם לא הוגשה טבלת השעות, שאם היתה מוגשת ניתן היה ללמוד שלמעט 7 מהן, הן לא היו בגין יעוץ וניהול מו"מ.