תא"ק 17067-12-15 הכל לצרכן בע"מ נ' הואש

1.לפניי עתירת המבקש, לפי תקנה 201 לתקנות סדר דין אזרחי תשמ"ד-1984, לביטול פסק דין בהיעדר הגנה, אשר ניתן כנגדו ביום 25.1.16 (להלן: פסק הדין). המשיבה הגישה את תגובתה לבקשה, בגדרה התנגדה לבקשה לביטול פסק הדין.

2.המדובר בתביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר כנגד המבקש, בגין חוב שמקורו בדמי שכירות שהיה על המבקש לשלם למשיבה עבור שכירת נכס מסחרי בכפר מכר. המבקש לא הגיש בקשת רשות להתגונן במועד, ועל כן ניתן פסק הדין. לאחר מתן פסק הדין, ביום 31.1.16, הוגשה בקשת רשות להגן – אך נדחתה. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 2.6.16.

3.המבקש טוען כי מסר את כתב התביעה לידי בא-כוחו הקודם, והלה הבטיח כי יטפל בענייננו, אך בדיעבד התברר לו כי ניתן פסק דין כנגדו, וזאת רק כאשר הוטל עיקול על חשבונו. לטענתו, בבקשת הרשות להגן שהוגשה לאחר מתן פסק הדין, פורטו טענותיו בהרחבה, ולפיהן אין הוא חייב למשיבה דבר וכן עומדת לו הגנת הקיזוז בגין ציוד רב שהושאר במושכר, ומכאן שסיכויי הגנתו טובים. המבקש טוען כי מחדלו נעוץ בטעות בתום לב ולא בזלזול, והא ראייה – הגשת בקשת הרשות להגן כארבעה ימים לאחר מתן פסק הדין, ועל כן ראוי לבטל את פסק הדין.

4.הוריתי על הגשת תגובה לבקשה תוך 10 ימים וניתנה למבקשת הזכות להשיב לתגובה תוך 5 ימים.

6.בתגובתה טוענת המשיבה כי אין להידרש כלל לבקשה לביטול פסק הדין, שכן היא הוגשה באיחור ללא בקשה להארכת מועד, וודאי ללא כל טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד הקבוע בחיקוק. ולא רק זאת, המבקש אינו מגלה מתי נודע לו על פסק הדין. עוד לטענתה, המבקש ידע אודות פסק דין, שכן על פי אישור מסירה המצוי בידיה, פסק הדין נמסר לאשת המבקש ביום 29.1.16, ובהמשך קיבל לידיו אזהרה במסגרת תיק ההוצאה לפועל ביום 4.3.16, כפי שעולה מנתוני תיק ההוצאה לפועל והעיקול הוטל על חשבונו של המבקש ביום 5.4.16.

באשר לסיבת המחדל – טוענת המשיבה כי המבקש לא הביא כל נימוק מדוע לא הוגשה בקשת רשות להגן במועד, ומטעם זה בלבד יש לדחות את הבקשה. המשיבה טוענת כי התנהלותו של המבקש עולה כדי זלזול בבית המשפט ובהליך, שעה שידע על התביעה, אשר הינה הליך אחד מיני רבים המתנהלים בין הצדדים, אך לא טרח להתגונן, ובכך אין הוא יכול להסתתר מאחורי גבו של בא כוחו הקודם.

לגבי סיכויי ההגנה טוענת המשיבה כי המבקש לא מתייחס לטענות המועלות בכתב התביעה לגבי סכום החוב, אלא אך טוען בעניין הקיזוז, כאשר טענה זו לא הועלתה בהליך קודם בין הצדדים (פינוי מושכר) – אשר הסתיים בפשרה, וטענה זו אינה מפורטת כדבעי ואינה נתמכת באסמכתאות. באשר לטענות המועלות הכתב ההגנה שצורף לבקשה – טוענת המשיבה כי הן מנוגדות להודאתו של המבקש בהליך פינוי המושכר בכך שלא שילם את דמי השכירות, ולהסכמתו לשלם את חשבון החשמל. המשיבה טוענת כי המבקש לא התייחס לטענות העיקריות המועלות בכתב התביעה, ומשכך יש לראות בכך משום הודאה באמור בו.

7.לא הוגשה תשובה לתגובה והמבקש לא טרח להתייחס לטענת המשיבה באשר לאיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין ואף לא טרח להתייחס לטענה, לפיה קיבל לידיו פסק הדין ביום 29.1.2016 ואת אזהרת ההוצאה לפועל ביום 3.3.2016.

דיון והכרעה

8.המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין הינו מועד הקבוע בחיקוק, ויש ליתן טעם מיוחד לשם הארכת מועד מעין זה על פי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי. בענייננו טוען המבקש כי לא ידע אודות פסק הדין עד שהוטל עיקול על חשבונו, ומאז שידע עליו פעל על מנת לבטלו, אולם עיון באישור המסירה שצורף לתגובה מלמד כי פסק הדין נמסר לאשת המבקש עוד ביום 29.1.2016 ואילו אזהרה בתיק ההוצאה לפול נמסרה לידי המבקש ביום 3.3.2016, ומשכך – ומשלא כפר המבקש בעובדות אלה, מאז המסירה ועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין (שהוגשה ביום 2.6.2016) חלפו מעל 30 ימים.

9.בענייננו, המבקש לא הגיש כל בקשה להארכת מועד, וודאי שלא הציג כל טעם מיוחד לאי הגשת בקשה לביטול פסק הדין במועד.

10.נסיבות אלו מובילות לכך שיש לדחות הבקשה כבר בשלב זה בשל הגשתה באיחור ללא בקשה להארכת מועד להגשתה, וכך אני מורה.

11.הבקשה נדחית, אפוא.

12.ככל שתוגש בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, אדרש לה.

13.המבקש ישלם למשיבה הוצאות בקשה זו בסך 750 ₪.