תא"ק 16858-01-15 רשות מקרקעי ישראל ואח' נ' זהבי ואח'

לפניי מונחת בקשה לביטול פסק דין, התגובה לבקשה והתשובה לה. כמו כן מונחת הודעת המשיבים על צירוף פסקי דין, תגובת המבקשים להודעה זו ותשובת המשיבים לתגובת המבקשים.

מהות התביעה – סילוק יד ופינוי מכל אדם וחפץ ממקרקעין, סעד שבמהותו הוא בלתי הפיך.

להלן יובאו עיקרי טענות המבקשים כפי שפורטו בבקשתם לביטול פסק הדין ובתשובתן לתגובה:

1.המבקשים טענו כי יש לבטל את פסק הדין מחמת הצדק. זאת משום שההמצאה לכל המבקשים נעשתה לידי המבקש 4 וההמצאה לא נעשתה לידי המבקשים 1 עד 3. תקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א"), קובעת כשרק שאין אפשרות למצוא את הנמען ניתן להמציא את הכתב לאחד מבני משפחתו הגרים עימו. השליח לא פירט בתצהירו האם המבקשים 1, 2, ו 3 היו בבית. די בכך, כדי להצביע שלא מולאה הוראת תקנה 481 לתקסד"א. כמו כן, המבקש 4 גר ביחידה עצמאית ונפרדת. המבקש 1 גר ביחידה עצמאית ונפרדת. המבקשים 2 ו 3 גרים ביחידה עצמאית ונפרדת. לכל אחד יחידת מגורים משלו והם אינם גרים באותה קורת גג. מדובר בשלושה בתי אב שונים. גם אם המבקשים 1 – 3 לא היו באותה עת בבית, הרי שאם הנמענים לא נמצאים באותה עת יש לשוב שנית ולנסות להמציא להם באופן ישיר.

2.עוד טוענים המבקשים כי הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה לא הומצאה להם כלל בניגוד לתקנה 241 לתקסד"א ופסק הדין ניתן במעמד צד אחד.

3.בית המשפט מתבקש לבטל את פסק הדין לפי שיקול דעתו ולאור סיכויי ההגנה. למבקשים יש יותר מהגנה אפשרית ויותר מסיכויי הצלחה סבירים בהתאם לפסיקה.

4.המבקש 4 אומנם קיבל את כתבי התביעה אך הוא היה סבור כי מדובר במכתבי התראה בלבד, כפי שנשלחו על ידי המשיבות 2 ו – 3 לרבים מתושבי השכונה והיה בטוח שבכל מקרה העניין יטופל על ידי אביו. לכן אי הגשת בקשת הרשות להגן במועדה אירעה כתוצאה מאי הבנה.

5.המתחם בו מתגוררים המבקשים, "שכונת הארגזים", נמצא בתוך כפר שלם בדרום תל אביב. המקום נמצא מבחינה הסטורית ב"כפר שלאמה" שננטש על ידי התושבים הערבים מיד לאחר סיום מלחמת העצמאות ואוכלס על ידי עולים חדשים ואזרחים וותיקים בעידוד גורמי ממשל ללא שנערך רישום מוסדר. השכונה הועברה לבעלות של עיריית תל אביב ושל חברת חלמיש ולא נעשה בה רישום מוסדר כמו במקומות אחרים. מרבית תושביה ממעמד סוציו אקונומי נמוך.

6.בשנת 1998 פרסם מנהל מקרקעי ישראל מכרז לביצוע פינוי ובינוי במתחם "שכונת הארגזים", וזאת כדי למצוא לתושבים דיור ראוי ומכובד לאור מצבם הבלתי נסבל. בעניין זה פירטו המבקשים פרק שלם בבקשה בסעיפים 68 – 81. עיקרי המכרז היו כי המפונים יקבלו פיצויים שלא יפחתו מהעמדת דיור חלופי עבורם. היזם לא יכול היה להגיש תביעה לפינוי כנגד תושב אלא אם כן הציע לו דיור חליף או פיצוי שווה ערך לדיור חליף. למכרז צורפה רשימת מפונים שהינה רשימה מנחה בלבד והיה ברור בהוראות שהיא איננה ממצה את כל המיועדים לפינוי. המשיבות מעולם לא הציעו למבקשים דיור חליף או פיצוי ולכן אינן יכולות להגיש את תביעת הפינוי נשוא הבקשה לביטול פסק הדין. ראו סעיפים 131-135 לבקשה.

7.המשיבות 2 ו 3 הפרו את תנאי חוזה הפיתוח לפיו היו אמורים להיבנות במתחם 1200 דירות בתשעה בנינים עד שנת 2006. בפועל נבנה בניין אחד הכולל 66 יחידות בלבד. למרות זאת, מנהל מקרקעי ישראל האריך למשיבות את חוזה הפיתוח עד ליום 1.7.15. עד היום לא נבנתה ולו יחידת דיור נוספת אחת בשל מצבם הכספי הגרוע של המשיבות 2 ו – 3 כאשר התושבים הינם למעשה בני ערובה שלהן. קרוב לוודאי שהסכם הפיתוח לא יוארך עוד ולכן המשיבות 2 ו 3 לא יוכלו לתבוע פינוי.