תא"ק 16688-01-15 נגר ואח' נ' יקואל ואח'

1.בפניי מונחת בקשה למחיקת כותרת בתיק דנן כך שהתובענה תתברר בסדר דין רגיל.

2.המבקשים טענו כי התביעה אינה כשירה להתברר בסדר דין מקוצר מאחר שאינה עונה על הדרישות הקבועות בתקנה 202 לתקנות סדר האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). לשיטתם, התביעה היא לפיצוי מוסכם הקבוע בטיוטת חוזה שלא התגבש לכדי הסכם מחייב. לטענת המבקשת, המסמך נשוא התביעה הינו טיוטת הסכם בלתי חתומה. על כן, אין המסמך מהווה אף ראשית ראיה שבכתב. לאור כל האמור לעיל, יש למחוק את כותרת התובענה ולהעבירה לפסים של סדר דין.

3.המשיבים טענו מנגד כי עילת התביעה נובעת מזיכרון דברים שנחתם ומחייב את הצדדים וסכום הפיצוי המוסכם נקבע הן בזיכרון הדברים והן בהסכם המכר הסופי שהוצג ואשר משמש ראשית ראיה בכתב.

4.המבקשים טענו כי עילת התביעה היחידה המפורטת בכתב התביעה הינה "הפרת טיוטת הסכם" וסכום הפיצוי שנקבעה בגינה ואילו זכירון הדברים אינו מהווה כלל חלק מעילת התביעה ולא נתבע כל סעד מכוחו.

5.דיון והכרעה:

תקנה 202 מגדירה מהם התנאים המאפשרים לבעל דין לנהל הליך בסדר דין מסוג זה. וזו לשון הסעיף:

"202. ואלה תביעות שהתובע יכול להגישן לפי סדר דין מקוצר:

(1) תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית הבאות –

(א) מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות בכתב;

(ב) מכוח חיוב לשלם סכום כסף קצוב שעילתו בהורה מפורשת של חיקוק;

(2) תביעות של רשות מקומית לתשלום סכום כסף קצוב המגיע לה בחזקת רשות מקומית על פי כל דין כארנונה, כהיטל, כאגרה או כדמי השתתפות;

(3) תביעות לסילוק יד מקרקעין, או לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972, חל עליו, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב."