תא"ק 16356-03-14 בנק לאומי לישראל בעמ נ' אושבורג ואח'

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקש (הנתבע 2) בהעדר הגנה מטעמו.

המבקש טען בבקשתו (שהוגשה תחת הכותרת "בקשה לתיקון פסק דין"), שהינו ערב לפירעון ההלוואה שנטל החייב העיקרי, בערבות מוגבלת עד לסכום של 90,000 ₪. יכולתו הכלכלית הינה מוגבלת, ופירעון החוב הפסוק הינו מעבר ליכולתו. המשיב לא פעל על פי חוק הערבות, התשכ"ז- 1967 (להלן: "חוק הערבות"), ובכלל זה לא נקט בהליכים לצורך מיצוי ההליכים כנגד החייב העיקרי. המבקש ראה לנכון לפרט בבקשתו טענות הגנות שונות העומדות לערבים לפי חוק הערבות, כך לפי הטענה, וכן ביקש לתת החלטה בעניין ערבותו, ולאפשר לו לשלם את החוב בתשלומים חודשיים של 1,000 ₪.

המשיב, באמצעות באי כוחו, הגיש תגובה לבקשה, וטען כי המבקש חתם על כתב ערבות אשר היקפה הוגבל לסך של 90,000 ₪, בצירוף ריבית פיגורים, והתחייב לשלם למשיב את כל הסכומים המגיעים למשיב מאת החייב העיקרי, לרבות קרן, ריבית, הוצאות ועמלות, כפי שהוסכם במסגרת כתב הערבות עליו חתם. עוד נטען כי הערב אינו בגדר ערב מוגן כהגדרתו בחוק הערבות, וכי מקומן של טענות המבקש בנוגע ליכולתו הכלכלית הינו בתיק ההוצאה לפועל שנפתח כנגדו.

המבחנים העיקריים לצורך ביטול פסק הדין הינם- האם הוצגו טעמים המצדיקים את העדר הגשת פרשת ההגנה בתוך המועד שנקבע בדין, והאם המבקש העלתה טענות הגנה הראויות לבירור, כאשר בשלב זה של ההליך המשפטי אין מדקדקים בבדיקת הטענות, או בדרכי הוכחתן, וכן יש ליתן את המשקל המתאים לכך שזכות הפנייה לערכאות שיפוטיות הינה בבחינת זכות יסוד.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי לנכון להורות על דחיית הבקשה לביטול פסק הדין, מהטעמים שלהלן.

יש לציין כי הבקשה לא נתמכה כלל בתצהיר מטעמו של המבקש, ודי בכך, לטעמי, כדי להורות על דחייתה.

חרף האמור לעיל אתייחס ליתר הטענות שהעלו בפני.

המבקש לא הגיש בקשה למתן רשות להגן בתוך המועד שנקבע לכך בדין, ולכן ניתן כנגדו פסק דין בהעדר הגנה.

מכיוון שלא נטען כי כתב התביעה וההזמנה לדין לא הומצאו למבקש, הרי שאין מקום להורות על ביטול פסק הדין מטעמים שבחובת הצדק.

אין גם מקום להורות על ביטול פסק הדין מטעמים הנוגעים לשיקול דעת בית המשפט, מכיוון שלא מצאתי שהמבקש העלה טענות הגנה, ולו לכאורה.

המבקש אינו בגדר ערב יחיד מוגן, על פי משמעות מונח זה בחוק הערבות, ולכן אין חובה על המשיב לנקוט בהליכי מיצוי הליכים בלשכת ההוצאה לפועל כנגד החייב העיקרי, בטרם הגשת כתב תביעה כנגד המבקש.

המבקש פירט בבקשתו הגנות שונות שצוינו בחוק הערבות לגבי ערבים, ובכלל זה לגבי ערבים מוגנים, שהמבקש אינו נמנה עליהם, אך לא מצאתי שהעלה טענות הגנה קונקרטיות הנוגעות למישור היחסים שבינו לבין המשיב, על פי ההגנות הרלבנטיות לגביו, במעמדו כערב יחיד.

כך למשל, לא מצאתי כי הועלתה טענה שהיה בכוונת המבקש להיכנס לנעלי החייב ולפרוע את חובות הפיגורים, וכן את החזרי ההלוואות שנטל, עד לגובה ערבותו, או שנעשתה מטעמו פנייה למשיב לצורך כך, מה גם שהמבקש טען כי מצבו הכלכלי דחוק.

טענת המבקש לגבי פירעון החוב לפי מספר הערבים אינה רלבנטית מכיוון שאינו ערב מוגן, ובשים לב לנסיבות העניין.

פסק הדין כנגד המבקש ניתן בשים לב להיקף ערבותו, והתוספות השונות, על פי הסכם הערבות.

מקומן של טענות המבקש לגבי מצבו הכלכלי להתברר בלשכת ההוצאה לפועל, ומומלץ למבקש לפנות ללשכת ההוצאה לפועל, להציג את יכולתו הכלכלית, ולבקש צו חיוב בתשלומים, וניתן גם ליצור קשר ישירות עם ב"כ המשיב לצורך גיבוש הסדר תשלומים.

לאור האמור לעיל הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

בשים לב לתוצאה המבקש יישא בשכר טרחתו של ב"כ המשיב בסכום כולל של 920 ₪ף, אשר ישולם בתוך 30 יום, ובחלוף המועד יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן החלטה זו ועד לתשלום בפועל.