תא"ק 1629-10-16 אורבך ואח' נ' בוכריץ

בפני בקשת המבקש להורות על התליית הדיון בתביעה דנא, מפאת שהגיש ערעור על פסק דין, אשר דחה תביעתו כנגד המשיבים, בהליך קודם להליך זה.

אין חולק כי הערעור הוגש לפני שהוגשה התביעה דנא.

בקצירת האומר, להלן הפרטים הצריכים לעניין:-

הצדדים כרתו הסכם מכר מקרקעין, לפי מכרו המשיבים למבקש ולאחיו, חלקת אדמה. בהסכם נקבע פירעון התמורה לשיעורין, כאשר השיעור האחרון לתשלום הועמד ע"ס 900,000 ₪. בהסכם נקבעו שיטות הצמדה וריבית, הקובעות תשלום צמוד לשער הדולר ביום התשלום, וריבית בשיעור 2% לחודש, בגין איחור בתשלום.

סמוך למועד פירעון השיעור האחרון, הגישו המבקש ואחיו תביעה נגד המשיבים, לאכיפת הסכם המכר ולתשלום פיצוי מוסכם בגין הפרתו, וטענו שהמשיבים הפרו את ההסכם הפרות יסודיות, בכך שנתגלה פער בין מצגיהם עובר לכריתת ההסכם והצהרותיהם בהסכם, לבין מצבו של הממכר לאשורו. בכלל זה, פלישתו של צד ג' לחלק ניכר משטח הממכר, והפקעת חלק מהממכר ע"י הרשות המקומית. בנוסף לזה, המשיבים לא עמדו בהתחייבותם לפי הסכם המכר, לדאוג לסילוק הפולש תוך 60 יום מהמועד שבו נדרשו לכך ע"י הקונים.

יש לציין, כי טרם שהועבר הדיון בתביעה הנ"ל לבית משפט זה, נדונה בקשה לסעד זמני בפני כב' בית המשפט המחוזי, שקבע, בין היתר, כי: "תנאי לביצוע יתרת התשלום על פי הסכם המכר הוא שהפלישה המצויה במקרקעין תסולק. לאחר סילוק הפלישה, תועבר מלוא יתרת התשלום לב"כ הנתבעים..." (החלטת כב' בימ"ש מחוזי – נספח 2 לבקשה).

סופו של יום, נדחתה התביעה. בית המשפט שוכנע שעמידת הקונים על התביעה היא בגדר עמידה על זכויות חוזיות בחוסר תום לב. כן קבע כי: "ההפרות אפילו אם היו כאלה – ולא שוכנעתי בכך – הפכו עם אישורה של התוכנית החדשה (המוגדרת בסע' 33 לפסה"ד – הח"מ) לתיאורטיות, ולא שוכנעתי כי נגרם לתובעים נזק כלשהו עם קבלת הזכויות במסגרת התכונית החדשה" (סע' 83 לפסה"ד – נספח 1 לבקשה).

עוד קבע ביהמ"ש הנכבד בפסק דינו: "כיום, כאמור לעיל, חלקה 75, אשר עותרים התובעים לקבל לידיהם, אינה קיימת עוד, על פי התכנית החדשה שאושרה ופורסמה. בנסיבות אלה, טענות התובעים להפרה בדמות פלישה או הפקעה אינן רלוונטיות עוד כלל ועיקר, ולמעשה ההפרות, אפילו אם היו כאלה, הפכו תיאורטיות" (שם, סע' 85).

המבקש ערער על פסק הדין. עיקר טענתו שבית המשפט הנכבד לא היה ער לציר הזמן, ולהפרות המשיבים שקדמו תקופה ניכרת לפרסום התכנית החדשה, אשר כשלעצמה לא הייתה ידועה לשני הצדדים. כן נטען בערעור, כי בית המשפט קמא התעלם מקביעת בית המשפט המחוזי בפתח ההליך, לפיה תשלום השיעור האחרון מותנה בסילוק הפלישה, המשיבים הפרו את תנאי ההסכם והוראה זו ולכן יש לקבוע שהמבקש נהג בתום לב ובדרך מקובלת בביצוע הסכם המכר.

מצד שני, הוגשה התביעה דנא, מתוך טענת המשיבים כי היה על המבקש לשלם את השיעור האחרון לתמורה, לכל המאוחר ביום 30.7.14, מועד נדחה שביקש המבקש והוסכם על המשיבים.