תא"ק 16243-05-14 דאב ואח' נ' שמש ואח'

1.בפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה כנגד המבקשת ביום 19.6.14.

2.המבקשת טענה שכתב התביעה לא נמסר לה כדין והיא לא ידעה על קיום התובענה כנגדה. המבקשת טענה שתחת המצאה אישית, כתב התביעה והזימון הומצאו לב"כ לשעבר ביום 18.5.14, וזאת בניגוד לתקנות. המבקש טענה כי היא עובדת כמזכירה של ב"כ לשעבר ובעת שקיבלה את כלל דברי הדואר של מעסיקה, קיבלה בנוסף גם את כתב התביעה אשר נשלח בדואר רשום ומוען לב"כ המבקשת. בתצהירה טענה המבקשת כי חתמה על כלל דברי הדואר המגיעים למשרד כדרך קבע ולקחה הדואר מבלי לשים לב כי מוען אליה. המבקשת הדגישה כי לא פתחה את דבר הדואר וכל תפקידה הוא איסוף הדואר וחלוקתו במשרד. עת נודע לב"כ לשעבר כי כתב התביעה השייך למבקשת מצוי בדברי הדואר, הודיע לבית המשפט כי אין הדבר מהווה מסירה כדין ויש להמציא כתב התביעה ישירות לידי המבקשת. המבקשת עתרה לביטול פסק הדין מחובת הצדק ולחילופין משיקול דעת בית המשפט. לגופה של התביעה, טענה המבקשת כי לא היתה צד להסכם ו/או למשא ומתן בין הצדדים. ועל כן לא היה מקום לצרפה מלכתחילה לכתב התביעה ויש למחוקה מכתב התביעה. המבקשת טענה כי עמדה בכל תנאי השכירות והמשיב הוא ששכח ליטול את שאר הביטחון. לטענת המבקשת המשיב חפץ למכור את הדירה ועל כן ניסה לטעון להפרת ההסכם על ידה. המבקשת טענה כי עשתה כל שביכולתה על מנת להקל על המשיבים במכירת הדירה.

3.המשיבים טענו מנגד כי כתב התביעה נמסר כדין כמצוות תקנות 476-477 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") במסירה אישית לידי המבקשת עצמה, כאשר על המעטפה נרשם שמה של המבקשת והכתובת למשלוח הינה במקום עבודתה, וכך נרשם: "לכבוד הגב' יפית שמש (אצל עו"ד פינקו)." המבקשת חתמה בעצמה על אישור המסירה. המבקשת תחת הגשת כתב הגנה מתחמקת מהליכים המשפטיים המנהלים נגדה, כך גם היה כאשר המבקשת התגוררה בנכס, סירבה לאסוף דואר רשום ולפתוח את הדלת בפני השליח. המבקשת מטשטשת את עקבותיה בכך שלא ציינה את כתובתה בטופס העברה הארנונה בעירייה ולא ציינה אותה בכתב תביעה שהגישה כנגד המשיבים בביהמ"ש לתביעות קטנות. "בצירוף מקרים נדיר", כתב התביעה הוגשה על ידה ביום 12.6.14, שלושה שבועות לאחר הגשת כתב התביעה, ובדיוק באותו ביום, בו הוגשה הודעת עו"ד פינקו בדבר העדר ייצוג. המשיבים טוענים כי גרסת המבקשת מופרכת, ברם גם אם נקבלה, הרי שכל מעסיק היה מיידע את העובדת אילו התקבל לידיו כתב תביעה כנגדה בסך של 81,000 ₪. המבקשים טוענים כי תצהירה של המבקשת ועו"ד פינקו שותקים לעניין זה ולא מציינים האם עו"ד פינקו הודיע למבקשת או מסר לה את כתב התביעה לאחר שזה הודה כי כתב התביעה הגיע לידיו. במקום זה בחרה המבקשת להתעלם מכתב התביעה ומעסיקה בחר להודיע שחדל מלייצג את המבקשת ולכן איננו כתובת להמצאת כתבי בי-דין. בנוסף, נטען כי התצהירים לפיהם כתב התביעה והמעטפה מוענו למעסיק ולא למבקשת, עומדים בסתירה לטענה בהודעת עו"ד פינקו לבית המשפט לפיה כתב התביעה המיועד למבקשת הומצא למשרדו. כמו כן, המבקשת לא ערערה על ההחלטה שניתנה ביום 19.6.14 לפיה כתב התביעה נמסר כדין לנתבעת לאור היותה חתומה על אישור המסירה. החלטה שבהתאם לה ניתן בהמשך פסק הדין בהעדר הגנה. המשיבים טוענים כי המבקשת עצמה בחרה להמציא את כתב תביעתה בתביעות קטנות למקום עבודתו של המשיב 1, המצאה שאינה תופסת ביחס למשיבה 2. לגופו של עניין, טוענים המשיבים, בין היתר, כי המבקשת חתומה על הסכם השכירות, הפרה את ההסכם ועזבה את המושכר רק בעקבות תביעת פינוי שהוגשה כנגדה.

דיון והכרעה:

4.בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל יחסום בית המשפט את שעריו בפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.

כאשר נדרש בית המשפט לבקשה לביטול פסק דין עליו לבחון האם עומדת למבקש אחת משתי עילות לביטולו: ביטול מחובת הצדק ולחילופין ביטול משיקול דעת בית המשפט, כך נאמר בע"א 5000/92 יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני ואח', פ"ד מח(1), 830, 835-836:

"שתיים הן, כידוע, העילות האפשריות לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד: ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול-דעתו של בית המשפט. מקום בו החליט בית המשפט בהיעדרו של מבקש הביטול אף שלא היה רשאי להחליט בהיעדרו, כגון שהמבקש לא הוזמן, קמה למבקש עילת ביטול מתוך חובת הצדק. הפגם שנפל בהליך, בשל מתן ההחלטה במעמד צד אחד, מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה; ובכגון דא אין בית המשפט רשאי לשקול אם ההחלטה שניתנה הינה נכונה, לגופו של עניין, אם לאו."

כאשר המדובר במקרה בו לא נמסר כתב התביעה לידיו של המבקש כדין, על בית המשפט לבטל את מתן פסק הדין על בסיס חובת הצדק:

"כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד הוא פגום — ובדרך כלל נובע הפגם מהיעדר המצאה כדין למבקש — יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. הלכה זו נסמכת על ההשקפה שלפיה בעל - דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין. ביטול כזה נעשה ״מתוך חובת הצדק״: ex debito justitiae. פסק־דין כזה הוא פגום ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין. בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק - דין, אפילו פסק - דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה."

(אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 676 (מהדורה אחת עשר,2013)).

לחילופין, בית המשפט רשאי לבטל את פסק הדין לפי שיקול דעתו. במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות - מהי סיבת המחדל ומהם סיכויי ההגנה: