תא"ק 16183-02-10 בנק ערבי ישראלי בע"מ נ' נגרית עלי וסלמאן בע"מ ואח'

העניין שבפני, בקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן בפני תובענה אשר הוגשה כנגדם בסדר דין מקוצר. התובענה הינה ע"ס 345,807 ₪.

על פי המתואר בכתב התביעה, בשנת 1996 נפתח לנתבעת מס' 1 חשבון בנק, אשר נכון למועד הגשת התובענה נותרה בו יתרה בלתי מסולקת, המגעת כדי יתרת חובה בעו"ש בסך 14,403 ₪, אשראי וניכיון בסך 16,000 ₪, ויתרת חוב בהלוואה ע"ס 306,831 ₪. עוד נטען כי הנתבעים 2-3 שהינם בעלי עניין אצל הנתבעת 1, העמידו ערבותם המתמדת לחיובי הנתבעת 1, ללא הגבלה בסכום, על פי כתב ערבות אשר נחתם על ידם בחודש מרץ 1997.

לאחר שהתנהל הליך ממושך בהקשר של קבלת מסמכי הבנק, הגישו הנתבעים בחודש דצמבר 2010, בקשה למתן רשות להתגונן. הנתבעים העלו שלל טענות, תוך חזרה ניכרת על טענותיהם פעם, פעמיים, שלוש ואף יותר, ואנסה להעלות עיקרי טענותיהם של הנתבעים (אציין כי הבקשה מפרטת בנוסף לטענות המהותיות טענות כלליות נוספות, אשר לאור כלליותן לא מצאתי לנכון להתמקד בהן):

• התובע עיכב בידיו המחאות אשר הופקדו בחשבון ולא כובדו, בחוסר תום לב, ותוך מניעת האפשרות כי יוכלו לגבות את אותם כספים ממושכי ההמחאות, ובכך הסב לנתבעת 1 נזקים. במסגרת זאת אף גבה התובע כספים מבלי לדווח לנתבעים.

   

• חשבון הבנק של הנתבעת 1 חויב בריביות בניגוד למוסכם ובניגוד לחוק.

   

• התובע הפר החובות המוטלות עליו, ובעיקר חובת האמון והאיסור להתנות שירות בשירות, והסב לנתבעים נזקים. בין היתר נטען כי התובע חייב את הנתבעת 1 להפקיד פקדונות מסוג פק"מ בעוד מועמדות הלוואות הנושאות ריבית גבוהה יותר. הנתבעים סמכו טענתם זאת גם על חוות דעת מר סלמאן סלימאן מיום 10.12.2012.