תא"ק 15996-12-14 צ'רניק ואח' נ' לפידוס ואח'

הנתבעים עותרים למתן רשות להתגונן כנגד תביעה לסילוק ידם ממחסן הנמצא בבית המשותף ברחוב השומר הצעיר 3 באשקלון.

רקע וטענות הצדדים

1.לפי כתב התביעה, הבקשה, התגובות ונספחיהן עולה כי התובעים הינם בעליה של דירה מספר 34 בבניין והדירה רשומה בלשכת רישום המקרקעין כגוש 2391, חלקה 15, תת חלקה 34 בהתאם לצו רישום בתים משותפים משנת 2005. התובעים רכשו דירתם ממשפחת נאובוטובסקי ורשמו הערת אזהרה לטובתם ביום 15.1.13. ביום 18.4.13 נרשמה הבעלות על שמם ובנסח הרישום מפורט כי לדירה צמוד מחסן המסומן יד בתשריט, בשטח של 5.7 מ"ר.

הנתבעים הינם בעליה של דירה מספר 2 בבניין, ולפי נסח הרישום לתת חלקה 2 מוצמד מחסן אחר המסומן ז' בתשריט ושטחו 3.20 מ"ר. הנתבעים רשומים כבעלי הדירה מיום 31.5.06, אולם לטענתם רכשו את הדירה זמן רב טרם שנרשם הבניין כבית משותף.

ביום 3.8.14 פנו התובעים במכתב באת כוחם לנתבעים בדרישה לפינוי המחסן בטענה כי הינם בעלי המחסן. הנתבעים השיבו במכתב בא כוחם כי רכשו את המחסן ביום 14.7.97 ממשפחת חן, מי שהיו הבעלים אז של דירה 34 ומאז עושים בו שימוש, מעבר למחסן הנוסף הצמוד לדירתם.

לבקשת הרשות להתגונן צירפו הנתבעים הסכם מיום 14.7.97 ממנו עולה לכאורה כי רכשו מבעלי דירה 34 מחסן שמספרו 14 תמורת 7,500 ₪. בהסכם נקבע כי נמכרים לנתבעים זכויות הקנייה על המחסן ובמידה ותהיה בעיה לגבי המכירה יוחזר הכסף. לטענת הנתבעים, לא ידעו כי עליהם לדווח על הרכישה לחברה שעסקה ברישום הבית המשותף. לטענתם המחסן מעולם לא נמכר לתובעים מאחר והם רכשו אותו לפני רישום הבית המשותף. לטענת הנתבעים נפלה טעות בעת רישום הבית המשותף, אשר אין מניעה לתקנה, ולכן אין לסלק ידם על בסיס רישום המחסן על שם התובעים המנסים בחוסר תום לב לנצל את הטעות לטובתם.

2.ב"כ התובעים ויתרה על הזכות לחקור על המבקשים על תצהירם ובתשובה לבקשה נטען כי יש לדחות את בקשת הרשות להתגונן המנוגדת למרשם. נטען כי התובעים רכשו את הדירה בשנת 2013 על סמך המרשם, העיסקה של הנתבעים לא הסתיימה ברישום ולכן חסרת תוקף ולכן יש לדחות את הבקשה.

הנתבעים בתשובתם חזרו על טיעוניהם והדגישו כי התובעים נמנעים מלהציג את הסכם המכר של דירתם, ממנו יעלה ככל הנראה כי לא רכשו את המחסן.

דיון והכרעה

3.התובעים טוענים כי אין מחלוקת עובדתית וניתן לדחות את הבקשה למתן רשות להתגונן מכח טיעונים משפטיים בלבד. למרות טענה זו, היקף הטיעונים בתגובתם מצומצם ומפנה רק לעובדה כי העיסקה של הנתבעים לרכישת המחסן לא הסתיימה ברישום. בפועל נשענים התובעים על סעיפים 9 - 10 לחוק המקרקעין שכן לשיטתם הסתמכו על המרשם בעת רכישת הזכויות ולכן זכותם גוברת על זכות הנתבעים שאינה רשומה. עם זאת, כדי להנות מההגנה של המרשם יש להוכיח בנוסף תום לב, דבר המצריך בחינה עובדתית. לחובת התובעים עומדת בשלב זה העובדה כי בחרו להסתיר את חוזה המכר מכוחו רכשו את דירתם.