תא"ק 15869-11-13 עו"ד זפט נ' עוקשי ואח'

1.בהחלטתי מיום 18.11.2014, ומתוך הטעמת משקלה הניכר של זכות הגישה לערכאות, בוטל פסק-הדין שניתן נגד המבקש, בהעדר הגנה, ביום 9.4.2014. בעקבות דיון בבקשה למתן רשות להתגונן ולאחר שמיעת עמדותיהם של הצדדים בהרחבה וקריאת החומר שהניחו בכתובים, מסקנתי היא כי אין להיעתר לבקשה ודינה להידחות.

2.משיבה 1, עורכת-דין, מונתה לכונסת על נכסיה של חברת הבנייה "נוה איתנים בע'מ" במיזם של מגורים ומסחר, שהוקם ברחוב שבזי מס' 155 – בגוש 5497, חלקה 30, מגרש 2811 – בראש-העין. בתאריך 14.7.2009 החליט בית-המשפט המחוזי בתל אביב (פר"ק 2482/09, כבוד השופטת דניה קרת-מאיר) למנות את המשיבה לכונסת זמנית על כלל נכסיה של החברה. ביום 21.12.2009, לבקשתו של בנק מזרחי-טפחות בע"מ, הוסיף בית-המשפט המחוזי וקבע, מבלי לשנות מצו הכינוס הזמני, כי המשיבה תשמש גם כונסת קבועה למכירתה של יתרת השטח המסחרי במיזם, בן 400 מטרים רבועים.

3.בשנת 2013 פנתה הכונסת לבית-המשפט המחוזי בבקשה כי יאשר את הגשתה של התובענה שבפנַי. לטענתה השתלט המבקש, שלא ברשות, על אחת החנויות במיזם והחל עושה בה כבשלו. התביעה, שבית-המשפט המחוזי התיר ביום 28.10.2013 את הגשתה, היא לסילוק ידו של המבקש מן הנכס.

4.המשיבה הסבירה כי בעוד ששטחי המגורים במיזם אוכלסו זה-מכבר, הרי שמרבית השטח שייעודו מסחרי עומד שומם, מנותק מתשתיות של חשמל ומים ומאכלס שתי חנויות בלבד מתוך 25 יחידות של מסחר. לכתב-התביעה צורף תרשים (נספח ה'), ובו סימנה המשיבה את הנכס הנדון. אומר כבר כעת כי איני מייחס כל משמעות לטענת המבקש כי לחנות שהוא מחזיק, או שהחזיק בה במועד הגשתה של התובענה, ניתן מספר אחר מזה שרשמה המשיבה באותו נספח. כפי שהוסבר, ממילא מצויה השליטה בנכס כולו – כאחד מנכסי החברה שבפירוק – בידי הכונסת והיא מוסמכת לקבוע מה ייעשה בו, בכפוף להוראותיו של בית-המשפט של פירוק. שנית, די בתיאורו הפיזי של הנכס, כמפורט בכתב-התביעה – שטח בן כ-200 מטרים רבועים בקדמת השטח המסחרי, מעל המדרגות – לזיהויו המדויק של הנכס ולמניעתה של טעות במיקומו. עוד לא הוכח, בשום דרך, מה מקורו של המספור אשר לו טוען המבקש. אך חשוב מכל אלה – לא הוכח כי בחנות, שמספרה לגרסת המבקש הוא 16, מחזיק הוא מכוח זכות כלשהי שבדין.

5.אמת, המבקש טען – וכך עשה כמוהו, בפניו של בית-המשפט של פירוק, גם מנהלה לשעבר של משיבה 2, מר יצחק חלה – כי החנות נמכרה כדין בידי משיבה 2 עוד קודם למתן צו הכינוס. ברם, לבית-משפט זה לא הציג המבקש כל אסמכתה למכירה כאמור, ואף תצהירו ועדותו על-פה לא העלו מקור חוקי שכזה. גם טענתו כי הוא עושה בנכס מכוח רשות שניתנה לו בידי בעליו – מר חלה או החברה שעמד בראשה – לא נתמכה במאום. יתרה מזו, דומה כי בנקודה זו נקלעה גרסתו של המבקש לסתירה עובדתית – מחד גיסא הוא טען כי החנות נמכרה לצד שלישי. מאידך גיסא אמר מפורשות כי החנות נותרה בידיה של משיבה 2 ולתקופת ביניים – עד שיינתן "טופס 4" והמרכז המסחרי יאוכלס – הרשה לו מר חלה להחזיק בה. אביא, במקובץ, מפרוטוקול הדיון בבקשה לסעד זמני מיום 5.1.2014:

"[המבקש]: 'אני מחזיק את הנכס מכח הבעלים. החנות נמסרה לי על ידי הבעלים – נווה איתנים. מר איציק [חלה]. החברה שלו בכינוס. כל החנויות שם נמכרו לצד ג' חוץ מ[נכס אחר]. בינתיים עד טופס 4 הוא נתן לי להחזיק בחנות... אני יושב בחנות כמה שנים. אני לא פולש... הכל נמכר. אין לי הסכמים אני לא בעל המקום'" (בעמ' 1, ש' 20-12).

מעֶבֶר שלישי רשם המבקש, מפורשות, במה שכינה הוא "כתב תשובה" לתובענה והוגש בתאריך 16.1.2014לבית-המשפט – מלווה בתצהיר זהה – כי "החברה השכירה [למבקש] את המקום בחוזה שכירות עד למתן טופס 4 ואיכלוס לכל המרכז המסחרי" (הפסקה ה-12 לכתב-התשובה. ההדגשה הוספה). על טענה בדבר "קבלתו של חוזה שכירות מהחברה" שב המבקש פעמים נוספות באותו מסמך (בפסקאות 15 ו-16), ואף צירף העתק של אותו הסכם-לכאורי כנספח א'. הנה כי כן: שלוש גרסאות – מכירת החנות לצד ג'; הותרתה בידי משיבה 2 שהרשתה למבקש שימוש בה; והשכרתה בהסכם-שכירות שבכתב למבקש – ואף לא אחת מהן מתיישבת עם רעותה. מר חלה, אוסיף, לא נקרא בידי המבקש למסור עדות. זכותו להשכיר את הנכס הנדון למבקש ממילא לא בוססה, כל עיקר.

המשיבה, מן העבר האחר, הודיעה – ואיש לא הביא ראיות לסתור – כי בחומר שמסר לידיה מר חלה בהוראתו של בית-המשפט של פירוק לא נמצאה אחיזה לטענה כי השטח הנדון נכלל במצבת הנכסים, שנמכרו לצדדים שלישיים עובר למינויה לכונסת. כך עלה גם מבדיקה שערכה הכונסת ברישומיהן של רשויות המס. לאמור – היה זה מן השטחים שנתבעת 2 נותרה בעליהם במועד שבו ניתן צו הכינוס, ולפיכך הוא נמנה עם הנכסים שבכינוס.

6.על מהימנותו של המבקש העיבו, עוד, תשובותיו בחקירה הנגדית. כשנשאל אם ידוע לו ש"נוה איתנים" נתונה בפירוק השיב: "אין לי מושג" (פרוטוקול מיום 22.12.2014, בעמ' 8, ש' 28). דא עקא כי ב"כתב-התשובה" ובתצהיר הנלווה לו, שכבר הוזכרו, רשם המבקש במלים מפורשות: "הנתבעת הינה חברה בניהול מנהלת מיוחדת מיום 13.6.2012" (שם, בפסקה השביעית). "על סמך מה אתה טוען", הוא נשאל עוד, "שהנכס שאתה מחזיק בו אינו נמנה על נכסי הכינוס?" והשיב: "לא אמרתי את זה. אינני יודע מה יש בנכסי הכינוס" (פרוטוקול, בעמ' 10, ש' 9-7). אך הנה, בפסקה הרביעית לתצהיר ולכתב-התשובה רשם המבקש: "חנות זו אינה שייכת כלל וכלל לכינוס הנכסים" (הפסקה השמינית לתצהירו). "אין לכונסת שום זכויות בחנויות אלו", הוסיף והטעים (שם, בפסקה 19). בניגוד לטענתו (פרוטוקול, בעמ' 10, ש' 11) כי הייתה זו המשיבה אשר הודתה כי הנכס הנדון נמכר לצד ג', הרי שלא זו בלבד שלזאת לא נמצא כל זכר בשום מסמך מן המסמכים בתיק, לרבות בפרוטוקולי הדיונים, אלא שהמבקש, כמפורט לעיל, הוא שטען כך באוזניו של בית-המשפט.