תא"ק 15475-02-11 מרכז רפואי ע"ש רמב"ם נ' ב'

לפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן בהעדר הגנה ע"י כב' הרשמת (בדימוס) פומרנץ ביום 13/6/11, על בסיס אישור מסירה, שנמסר באמצעות דואר ישראל למבקש ביום 2/3/11.

התביעה הינה לתשלום אגרה בגין אשפוז בבית החולים מיום 14/9/09 עד יום 23/9/09, 9 ימי אישפוז בעלות של 26,269 ₪. מהאישור שצורף לכתב התביע עולה כי מדובר בתאונת דרכים, בהינתן ציון יחידת המשטרה את"ן מרחב העמקים.

המבקש טען כי לא הוא קיבל את כתב התביעה, אלא אביו, וכי סבר כי העניין יטופל ע"י חברת הביטוח או ע"י צה"ל, שכן הנתבע נפגע בתאונת דרכים קשה כחייל צה"ל, עבר אישפוז ושיקום ארוך, וכיום הינו נכה צה"ל. צורף אישור משטרה. עוד צורפה לבקשה אזהרה, ממנה עולה כי תיק הוצל"פ נפתח רק ביום 13/5/15.

עוד צורפה לבקשה בקשת רשות להתגונן, בה טען המבקש כי המשיב אינו זכאי לתשלום ממנו, מאחר וההוצאות הרפואיות בגין התאונה מכוסות ע"י צה"ל בהיותו חייל או ע"י חברת ביטוח בהיותו נוסע ברכב מנועי.

המשיב התנגד לבקשת הביטול, טען כי הוגשה באיחור, כי ב"כ המבקש, שהוא אביו, ניהל עם המשיב התכתבות, פנה לחברת הביטוח ולצה"ל, וכל אחד מהן דחה את הדרישה. מכאן טוען המשיב כי אין לבטל את פסק הדין מחובת הצדק (בהינתן כי כתב התביעה נמסר) וגם לא משיקול דעת בהתחשב בכך שאין בפי המבקש טעם למחדל במשך חודשים ארוכים ושנים רבות, וגם לא נימוקי הגנה. המשיב טוען כי המבקש הגיש את הבקשה רק בעקבות נקיטת הליכי הוצל"פ מתקדמים. לתגובה צורף מכתב ב"כ המבקש מתאריך לא ברור (כנראה 1/12/11), מכתב כלל חברה לביטוח בע"מ מיום 15/12/10, אישור כי משרד הבטחון מכסה את הוצאות המבקש לאחר שחרורו, ומכתבי התראה אודות פסק הדין מיום 4/7/11 ומיום 16/3/15 בצירוף אישור מסירה, ואישור מסירה של האזהרה מיום 12/6/15, גם היא חתומה ע"י אבי המבקש.

המבקש הגיש תשובה לתגובה, באותו יום בו ביקשה ב"כ המשיב לדחות את בקשתו בהעדר תגובה.

אין בסיס לטענת ב"כ המבקש כי למרות שנקבע כי עליו להגיש תגובה עד ליום 28/1/16, שחל ביום ה' בשבוע, הוא זכאי לדחות את ההגשה עד ליום א' שלאחר מכן. יום ה' הינו יום עבודה רגיל לבני כל הדתות. עם זאת מאחר והתגובה התקבלה טרם שניתנה החלטה בהעדרה, היא תתקבל על אף האיחור.

בתגובה לתגובה מעלה ב"כ המבקש טענה עובדתית חדשה, הסותרת את טענת המבקש בתצהירו הראשון, לפיה אביו אינו חתום על אישור המסירה של כתב התביעה. תצהיר האב לא צורף, וממילא המבקש הודה כי "הנני להצהיר כי אנוכי לא קבל את מסמכי התביעה, ומי שקבלם בפועל הוא אביו שלא גר עמו מר ז.ב...." (סעיף 2 לתצהיר מיום 10/12/15). המבקש לא טרח לציין כי אביו, שנטען כי טעה בהבנת המסמכים הינו עו"ד במקצועו, אף לא התייחס לידיעתו המוכחת אודות כתב התביעה, כעולה ממכתב עו"ד בלעוס מיום 1/12/11, בו מופיע מספר תיק בית המשפט. הידיעה גוברת על ההמצאה, אף אם נקבל את טענת המבקש כאילו הוא עצמו לא קיבל את כתב התביעה לידיו.

הימנעות אבי המבקש להגיש תצהיר, מונעת ממנו גם להכחיש את קבלת ההתראות לפני הגשת פסק הדין לביצוע ואת האזהרה, ובתשובה לתגובה אין התייחסות למועד הגשת הבקשה, באיחור משמעותי של כחצי שנה.